"התערוכה הזו עוד תגמור לי את הקריירה", אמר האמן האמריקאי ריימונד פטיבון על התערוכה החדשה שלו במוזיאון תל אביב לאמנות. מביקור בתערוכה מסתמן כי אכן יש לו כמה סיבות טובות לחשוש, וגם כמה סיבות לשמוח.
הילה אלרט, תקשורת חזותית
ריימונד פטיבון נולד בשנת 1957 בארצות הברית. לאחר שסיים תואר בכלכלה, עליו הוא מעיד כי "אם היה עוסק בזה בוודאי היה כלכלן איום ונורא", הוא החל ליצור ולרשום תוך התבוננות ביקורתית במתרחש בתרבות האמריקאית. מביקור בתערוכה החדשה שלו במוזיאון תל אביב לאמנות, נראה שיש לו מה להגיד על הכול.
כל כך הרבה למען האמת, שאיוריו מתאפיינים בטקסט המצטרף לאיור, או במקרים מסוימים, הטקסט מופיע לבדו כיצירה עומדת. אבל בניגוד לכתוביות בסרט למשל, שמתארות את המתרחש באופן תואם, ביצירותיו של פטיבון בין הנקרא לנראה ישנה תהום שעל המתבונן/ת לגשר עליה בעצמו/ה. בניגוד לאמנים רבים, פטיבון דוחה את הסמכות הבלעדית על פרשנות של יצירותיו; הוא מעודד את המתבונן/ת לשאול את עצמו/ה למה התכוון המשורר. לנוכח הקשר הסבוך שבין הטקסט לאיור, הצופים נאלצים להפעיל את הגלגלים.
כבר בכניסה לתערוכה אפשר לחוות טעימה מחוסר האונים הזה; הצופה ניצב לפני יצירותיו של האמן, שמעטות מהן פשוטות להבנה (אם בכלל), ללא טקסט שיבאר את מה שמופיע על הקיר. כל יצירותיו של פטיבון מוצגות בתערוכה במסגרות שחורות פשוטות. חלקן חיות בהרמוניה: למשל במקרה של האיורים הקלאסיים בדיו שחור על דף לבן. במקרים אחרים, המסגרות הנקיות הן בגדר ניסיון לאזן את הסערה הרגשית שמתרחשת בציור. היצירות מקובצות לפי נושאים: המלחמה בעיראק, שנות ה-70 ותנועת ההיפים בארצות הברית, קפיטליזם ותרבות הצריכה, סדרת ציורי גלים וים ואף קיר שלם שמוקדש ליצירות שקשורות לספורט האמריקאי האהוב, בייסבול. פטיבון נוגע בתרבות האמריקאית בכל השכבות השונות שלה, לאו דווקא בסדר כרונולוגי.
סגנון היצירות שונה ומגוון. פטיבון נע בין איור בסגנון תחריט עץ עתיק בדיו ועט, לבין ציורים אקספרסיביים מלאי הטחות צבע. חלק מהיצירות בסגנון קונספטואלי מוחלט וחלקן תיאורים חזותיים מדויקים של דמויות בהיסטוריה האמריקאית (לצ'רלס מנסון, למשל, יש מקום של כבוד על הקיר של שנות ה-70).
פטיבון משלב את ההיסטוריה האמריקאית עם הנכסים האמנותיים המוערכים ביותר לאמריקאים. כזה למשל הוא הציור "ללא כותרת (העולם של כריסטינה)" בו האמן מתייחס לציור המפורסם והאהוב "העולם של כריסטינה" של הצייר אנדרו ואיית' (Andrew Wyeth). הציור המקורי מסמל את הנוסטלגיה לאמריקה הפסטורלית והתמימה של פעם. כשפטיבון מצייר אותו בגרסתו שלו, עם הפטרייה האטומית ברקע – ניכר שהוא לא מפחד לשחוט פרות קדושות.
לפטיבון ישנו בסיס מוצק לחשש שלו להציג את התערוכה בישראל. פטיבון מתח ביקורת רבה ביצירותיו במלחמת עיראק, וניכר כי נושא המלחמה ומחירה בוער בעצמותיו. כתוצאה מכך, הוא גם תומך של תנועת ה-BDS. ייתכן כי ישראלים רבים לא ישושו לבקר בתערוכה של אמן כזה. אולם באופן אירוני – סביר להניח שהקיר שיעורר הזדהות רבה יותר בקרב הישראלים, הוא קיר של איורים וציורים שמציגים את הצד האפל של מלחמה, ללא קשר למיקום גיאוגרפי. הציור האקספרסיבי "ללא כותרת (אתה הרגת – רצחת –)" ידבר לכל מי שחזה בכאב הנגרם ממלחמה. בציור מוצגת סיטואציה שאולי שאובה מצילום ואולי מדמיונו של האמן, בה אם שכולה מתפרצת על נשיא ארצות הברית ופמלייתו שבאו לחלוק לבנה כבוד בטקס המסורתי לזכר נופלי המלחמה בעיראק.
כל התערוכה היא מעין יומן פתוח של פטיבון המוצג לראווה, במיוחד הקיר האחרון שממוען ישירות לצופים ופורש את מחשבותיו של האמן. רוב היצירות שלו בתערוכה הן ליריות וסיפוריות, אולם בקיר החותם את התערוכה הוא שולח מסרים נחרצים ומצהיר על כוונותיו כאדם וכאמן. ניתן לראות זאת באופן הכי מובהק באחד מאיוריו על גביו כתוב: "זה בשביל שתדעו שאני כבר אינני אדם פרטי וכבר לא הריימונד שהכרתם – אלא שטח אחסון של היקום שמשתמש בו לראות את עצמו ולפתח את עצמו, באמצעות מה שהיה פעם אני". בפורטרט עצמי הוא פונה בבקשה ישירה לצופים: "חקו את חיי, לא את האמנות שלי" (Imitate my life, not" my art").
הביקור בתערוכה מוציא את הצופים מאזור הנוחות. הם נדרשים לא רק לצפות בשלווה ביצירות אמנות יפות (פטיבון הוא אכן מאייר מוכשר מאוד), אלא לשאול את עצמם פעם ופעמיים ואף שלוש למה התכוון האמן. זוהי לא חוויה שמתנהלת על מי מנוחות, אבל היא מעוררת הזדהות ומעודדת מחשבה עצמאית. הגישה של פטיבון אינה שתלטנית כלפי היצירות שלו כך שהצופה מרגיש/ה חלק גדול בתהליך, שלא מסתיים עם השלמת היצירה אלא עם הקריאה שלה על ידי הצופה עצמו/ה.
שמה של התערוכה, סיבות לרישום, מציע כי הביקור בתערוכה אמור לחשוף בפנינו את סיבותיו של פטיבון ליצור את האמנות שלו. גם אם לא כל האיורים מובנים, התערוכה מעניקה שלווה, כי היציאה ממנה מלווה בידיעה שיש עדיין אמנים שהסיבות שלהם ליצור את האמנות שלהם הן להיות המראה של האנושות, גם כשהם חוששים ׁׁ(כפי שאמר פטיבון על התערוכה בישראלׂׂׂׂ) שזה עלול לעלות הם בקריירה שלהם.
כל התמונות בכתבה צולמו על-ידי אלעד שריג.
ריימונד פטיבון: סיבות לרישום
אוצרת: אירית הדר
מוזיאון תל אביב לאמנות
שדרות שאול המלך 27, רחבת גולדה מאיר, תל אביב
ימי ושעות פעילות
ב', ד' ושבת 10:00 – 18:00
ג', ה' 10:00 – 21:00
ו' 10:00 -14:00
יום א' – סגור
תאריך פתיחה: יום ראשון, 21 בנובמבר 2019
תאריך נעילה: יום שבת, 25 באפריל 2020
עלות כניסה
50 ₪ כניסה רגילה, 40 ₪ לסטודנטים
