בסמסטר החולף לקחתי קורס בהנחיית יואב בן דב, שנקרא "פיסול | אמנות במרחב". תערוכת התוצרים שלו מוצגת כעת בבניין הפקולטה לעיצוב HIT. היה מרתק לראות את מגוון העבודות בתערוכה: כל אחת הביעה בפשטות ובדיוק את הרעיונות איתם התחילו הסטודנטים את הסמסטר, ולא היו שתיים דומות. הפורמט, המדיום והנושא הם לבחירת הסטודנט/ית ויואב מלווה את התהליך, עוזר להעלות רעיונות ולפתח אותם ומייעץ עד לתליית התערוכה וההגשה הסופית.
הגר בנימיני, עיצוב פנים
יואב בן דב הוא אמן ופסל. הוא גדל בכפר האמנים עין הוד ובעבודותיו הוא מתעסק באדמה, בטבע ובארץ ישראל והן כוללות דימויים המשלבים בין סביבה מודרנית ונופים קדומים. כשביקשתי מיואב לתאר את התהליך שעברנו במהלך הסמסטר האחרון הוא אמר: "הקורס מאוד אישי ואינדיבידואלי והתערוכה היא תוצאה ישירה של יצירה אישית של כל אחד מהסטודנטים. מתוך זה גדל משהו שהוא מרתק בפני עצמו. מבחינתי יש לזה שני היבטים – היבט התערוכה וההיבט המתמשך של העבודה האישית של כל אחד ואחת שעברו איזשהו תהליך. התהליכים היו מעמיקים והתוצאות מדברות בעד עצמן."
שוחחתי עם מספר סטודנטיות וסטודנטים שהשתתפו בקורס, שאלתי אותם על הפרויקט, על ההשראה, באילו חומרים השתמשו, קצת על תהליך העבודה ומה יקחו איתם הלאה.
קאוויה בהרטי: Pieces
שם הפרויקט שלי הוא 'חתיכות'. הוא מורכב מ-7 ציורים ובכל אחד מהם מצוירים אני והאנשים הקרובים אליי ביותר, גם כשאני רחוקה מהבית. השתמשתי בגואש וצבעים נוספים, ואיתם ספריי בצבע כתום-ורדרד. מוטיב הצבע והפאזל חוזרים על עצמם בכל הציורים.
בתהליך חשבתי בעיקר על מה שמחבר אותי לחיים שלי בבית, ומה משאיר אותי מקורקעת בחיים שלי פה בישראל, בחילופים. הספריי איפשר לי לצאת מהציור הריאליסטי ולהביע את הרגשות שלי בצורה גולמית וחשופה. אני מקבלת המון השראה מהחברים שלי פה בחילופים ובבית, שמצליחים להעביר רגש בציורים שלהם ולרגש אנשים. כל מה שבני אדם יוצרים זו אמנות, צריך רק לדעת להעריך את זה.
עמית וכניש: מגילה
הרעיון לפרויקט נבע מהמצב ומהשסע במדינה. בהתחלה רציתי לעשות סדרה של קולאז'ים המחברים בין סמלים ישראליים וסמלי דת. כשיצרתי את הקולאז' של המגילה מיד הרגשתי שהוא החזק מבין כולם והחלטתי להמשיך איתו. מה שאקח איתי הלאה מהקורס זה את המשמעות של מיקום העבודה בחלל וכמה חשוב לתת לה את הכבוד הראוי לה במרחב הציבורי.
גבריאלה קרונטל: חימר ומצ'טה
פיסול בחימר זה משהו שתמיד רציתי להתנסות בו. לקחתי גושי חומר גדולים והתחלתי לפסל אותם לצורות שהרגישו נכונות. בשלב מסוים החלטתי לקחת מצ׳טה ולהוציא את הכעסים שלי על גוש החימר. החריטות והצורות שנוצרו בסוף מעבירות בעיניי את הכוונה שהייתה לי מאחורי הפרויקט: ליצור משהו שמעביר רגש.
נהניתי מאוד ליצור בחומר, מהגמישות שלו והאפשרויות שקיימות במשחק איתו, ואמשיך לפתח את זה גם בהמשך.
טאי: איוב
הפרויקט שלי נולד מתוך הצורך להנציח את סבתא שלי. מקור ההשראה שלי היה סגנון ציור הולנדי מהמאה ה- 17, שנותן פרופורציות לחיים ולמוות, ומראה כמה הכל חמקמק.
לצילומים בניתי שלושה סטים שעמדו במשך ארבעה שבועות ונרקבו לאיטם. המסגרת שמעטרת את הצילומים מרפררת לקלאסיקות, לתקופת הרנסנס ולמוזיאונים האירופאיים הגדולים. אני לוקחת איתי הלאה מהפרויקט את התכנון הארוך לפני הביצוע, המחשבה העמוקה שהביאה לתוצר שאני גאה בו, והיכולת להעביר מסר ללא מילים.
הגר בנימיני: דירה להשכיר
אני אוהבת להיות בבית ואוהבת את הדירה שאני שוכרת, ורציתי להראות לאחרים את הבית שלי ואת הסיבות שבגללן אני מחוברת אליו. בתחילת התהליך צילמתי המון תמונות ובכל שבוע הראיתי אותן ליואב והוא נתן לי הערות עד שנסגרתי על פריימים שעברו המון התאמות ושינויים. את הצילומים בחרתי לצייר בעטי מיקרון בעוביים שונים ולצבוע אותם בצבעי מים.
בסופו של דבר יצרתי סדרה שמורכבת משלושה זוגות ציורים שבכל אחד מהם יש מבטים הפוכים – מהפנים אל החוץ ומהחוץ אל הפנים, בתוך הבית ומחוץ לבית ולילה ויום.
זה הקורס השני שאני לומדת עם יואב, ובשתי ההזדמנויות סיימתי את הקורס עם תוצר שאני מאוד גאה בו. למדתי מהתהליך לתת מקום לפרטים הקטנים. ההמרה מצילום לאיור דרשה זמן רב בגלל כמות הפרטים, אבל התוצאה הסופית יוצרת תחושה אינטימית ומצליחה להעביר את הרעיון. הירידה הזו לפרטים הקטנים, לכאורה לא חשובים, בסוף היא זו שעושה את העבודה.
