התערוכה 'מכונות זמן' שמוצגת בימים אלו במוזיאון העיצוב חולון, עוסקת במתח ובתחושה המוקפדת, הלחוצה והלא כל כך נעימה שקיימת בימינו בכל מה שקשור לזמן: התלות שלנו בעמידה בזמנים והמחויבות שאנו מרגישים כלפי הזמן שהולכת וגוברת ככל שהוא חולף. התערוכה מציגה 25 עבודות של מעצבים ומעצבות ישראלים העוסקות במושג הזמן מכיוונים שונים.
אוריין אוזברקמן, עיצוב תקשורת חזותית
התערוכה 'מכונות זמן' שמוצגת בימים אלו במוזיאון העיצוב חולון, עוסקת במתח ובתחושה המוקפדת, הלחוצה והלא כל כך נעימה שקיימת בימינו בכל מה שקשור לזמן: התלות שלנו בעמידה בזמנים והמחויבות שאנו מרגישים כלפי הזמן שהולכת וגוברת ככל שהוא חולף. התערוכה מציגה 25 עבודות של מעצבים ומעצבות ישראלים העוסקות במושג הזמן מכיוונים שונים.
בעבר, לפני השעונים הדיגיטליים, מחוג השעון היה הדימוי הרווח ביותר לתחושת הזמן החולף או סתם אם תהיתם לגבי השעה ביום. תנועתו המעגלית של מחוג השעון יוצרת תחושה שהזמן הוא מחזורי ואולי תורמת לגישה נינוחה יחסית לגבי מושג הזמן. כיום, עם ההתקדמות הטכנולוגית והמעבר משעונים אנלוגיים לשעונים דיגטליים, יש תחושה של תנועה אינסופית קדימה, ללא מעצורים, ללא רוגע, מתוך רצון להגיע ליעד המיוחל במהירות האפשרית. באותה נשימה, אנחנו חוששים מחלוף הזמן, כי מי מאיתנו רוצה להזדקן, להגיע לסוף? נוצר קונפליקט בין הרצון לרוץ קדימה ובין הפחד מהקץ.
התערוכה 'מכונות זמן' שמוצגת בימים אלו במוזיאון העיצוב חולון, עוסקת במתח ובתחושה המוקפדת, הלחוצה והלא כל כך נעימה שקיימת בימינו בכל מה שקשור לזמן: התלות שלנו בעמידה בזמנים והמחויבות שאנו מרגישים כלפי הזמן שהולכת וגוברת ככל שהוא חולף. התערוכה מציגה 25 עבודות של מעצבים ומעצבות ישראלים העוסקות במושג הזמן מכיוונים שונים.
בעבודתה מאי רזניק יצרה ספר בהשראת המחזה "מחכים לגודו", שעוסק בציפייה המתמשכת לבואו של גודו המסתורי ובעצם במושג הזמן. כל אחד מרכיבי הספר מתכתב עם תמת הזמן: מספרי העמודים מציינים את השעה, הטקסט מציג זמן שעובר-לא עובר ואף שמו של גודו אינו מופיע בתוך הספר, אלא רק כשהוא סגור. העבודה כוללת גם וידיאו ארט שמציג את הספר מכל כיווניו ונותן כמה הצצות לתוכנו.
עבודה נוספת ומרתקת היא עבודתו של טל בטיט שעוסקת בויראליות. ה"ויראלי" הפך למושג שימושי בימינו, בכל מה שקשור לרשתות החברתיות. הפרויקט של בטיט מציג כדים 'עתיקים' עשויים טרקוטה המדמים מציאות ארכיאולוגיות, המנציחים רגעים ויראליים שחולפים במהירות האור כחלק מתרבות האונליין העכשווית. העבודה מתייחסת למספר דימויים ידועים במיוחד: קים קרדישיאן שוברת את האינטרנט, מיילי סיירוס (מתוך הקליפ לשיר wrecking ball), והזמר סיי בקליפ הויראלי שלו 'גנגם סטייל'.
לכל מוצר שנמצא על המדף בסופר, במכולת וברשתות המזון יש תאריך תפוגה. המזון שלנו גם הוא מוגבל בזמן, והתאריך האחרון לשימוש מסמן את חוסר הרלוונטיות האורבת מעבר לפינה. בעבודתן "לשימוש לעד", ליאורה רוזין ולו מוריה משתמשות בתאריכי התפוגה של מוצרי מזון כדרך אלטרנטיבית למדוד זמן.
"קוקו בום- שעון קוקייה מקומי", היא כותרת עבודתם של טל גור ושרית יודלביץ'. העבודה עוסקת בחיבור בין שתי גישות שונות לזמן: האחת ממחישה את העובדה שהוא תמיד הולך ואוזל באמצעות דימוי הפצצה וחומרי הנפץ. השנייה היא גישת ה"יהיה בסדר" שרווחת בחיי היומיום, ומנסה להתעלם מהממשות של המוות הבלתי נמנע. העבודה משלבת בין עץ ורכיבים אלקטרוניים וכוללת ארגז של פצצת מרגמה שמוצג בתור שעון קוקייה ורומז על החיבור בין שני המושגים האלו.
"אורלוגין", עבודתו של בן ברוידא מציגה פרשנות עכשווית למודל העתיק של השעון המוכר. שעון האורלוגין של ברוידא עשוי משילוב של עץ ומתכת, והאמן מעיד שתהליך בנייתו היה מהיר במיוחד: הוא קיבל השראה ויצר את העבודה בזמן קצר ביותר. בתהליך הגימור וסיום בנייתו של השעון לא היו כל עיכובים ויצירת השעון הייתה משוחררת למדי.
עבודה מסקרנת אחרת היא זו של סטודיו מג'נטה בשיתוף עם מעצב בית "האח הגדול" מיכאל ששון (באדיבות משפחת עירוני). זהו השעון שעוצב לסדרת הריאליטי "האח הגדול" בשנת 2015, עבור עונה שהוקדשה לנושא הזמן. השעון עשוי אלומיניום ועץ ומורכב מגלגלי שיניים שצורתם רפויה ואמורפית יותר. לשעון היה תפקיד חשוב בבית: כשהיה נעצר זה היה רמז לדיירים ולצופים שמשהו אינו כשורה עומד להתרחש. כאשר חזר לפעול, גלגלי השיניים היו נעים וזה היה סימן לבאות.
"שיעצור הזמן עכשיו, בשיא האושר, כי טוב יותר כבר לא יהיה" (מתוך 'הילד חולם', מחזה מאת חנוך לוין).
העבודה של מעין לויצקי עוסקת בניגודיות שבין החי למת באמצעות תהליך הפחלוץ שמאפשר במקום מסויים לעצור את הזמן ולהתבונן ברגע שנשמר לעד. לויצקי עשה שימוש בפוליטוריתן מוקצף, בטכנולוגיית הדפסה דיגיטלית ועבד בשיתוף פעולה עם המפחלצים איגור גברילוב ושלום חייט.
עבודה נוספת שקשה לפספס היא Different times, של טל בלטוך ורונן תנחום. העבודה ניצבת במרכז התערוכה ומציגה כלי נגינה אינטרקטיביים שמופעלים באמצעות הקהל. הכלים הינם עמודי מים ארוכים אשר בתגובה לקרבת הצופים, משחררים בועות ומפיקים צלילים ממיכלי המים. קרבתם ומיקומם של הצופים משפיע על קצב הצלילים והבועות המופקים מהכלים מה שמזמן חוויה משעשעת ומסקרנת. העבודה נעשתה בהשראת משקאות Schweppes ומורכבת מחומרה ורכיבים אלקטרוניים, מים, חיישני תנועה, זכוכית אקרילית ואודיו גנרטיבי.
בתערוכה מוצגות עוד עבודות רבות ומקוריות שגרמו לי לתהות לגבי מושג הזמן ולחשוב עליו מחדש. הביקור בתערוכה הוא חוויה מומלצת ביותר, גם ברמה האמנותית וגם ברמה הקונספטואלית, לכל מי שרוצה לעצור רגע את שטף החיים הזורם ולהרהר לגבי הזמניות של הכל.
שם התערוכה: מכונות זמן
אוצרים: נגה שמשון ורונה זינגר
חלל המעבדה
פנחס אילון 8, חולון
א' | סגור
ב', ד' | 16:00-10:00
ג' | 20:00-10:00
ה' | 18:00-10:00
ו' | 14:00-10:00
שבת | 20:00-10:00
פתיחה: 27.11.18
נעילה: 27.04.19
עלות כניסה 35 שקלים
ליצירת קשר: אוריין אוזברקמן
