
אומרים שקריאה בספר זו דרך נהדרת לפתח את הדמיון. כשאנחנו קוראים, לכל אחד נוצר עולם פרטי משלו, מלא בדימויים, שרק הקורא/ת יודעת עליו. במסגרת קורס עיצוב בתנועה במחלקה לתקשורת חזותית, קיבלנו הצצה נדירה לעולמות הפנימיים הללו.
נועה דישון, תקשורת חזותית
במסגרת קורס עיצוב בתנועה של שנה ג׳ בתקשורת חזותית בהנחיית איתן ברטל ותמיר שפר, הסטודנטים/ות התבקשו לבחור ספר, לחקור אותו ואת הרבדים העמוקים שבו, ולייצר לו פתיח תנועתי שיבטא את נקודת המבט הייחודית שלהם עליו. הצימוד בין מדיום לא ויזואלי (ספרות) לתוצר ויזואלי משלים לנו את החסרים בדמיון ומכין אותנו לקריאה. בסוף חודש ינואר התקיימה ההגשה, ומערכת כולעיצוב ליקטה עבורכם מספר עבודות נבחרות של סטודנטיות/ים מהקורס.
עמית גלבוע, ספר בראשית
מגיל קטן אני בעייתית עם ספרים. תמיד האותיות קופצות לי, ואני צריכה לקרוא כל שורה שלוש פעמים עד שאני זוכרת מה היה כתוב בה. כשהוצג לנו הבריף "עליכם ליצור פתיח לספר…" המחשבה הראשונה שלי הייתה- אכלתי אותה. אני? ספר? מה הקשר? כשמפלס החרדה ירד, ישבתי וניסיתי לחשוב מה זה בכלל ספר בשבילי, ואיך אני יכולה לנסות להסתכל על זה מזווית מעט אחרת. ואז נפל לי האסימון – ספר בראשית. עניין אותי לחזור אליו מנקודת מבט בוגרת יותר ועדכנית, לעומת כיתה א'-ב'. בפתיח כיוונתי ליצור אצל הצופה תחושה של תוהו ובוהו, בלאגן וחוסר שליטה אל מול בריאת העולם. הטיפוגרפיה היא שחקנית מרכזית בפתיח שיצרתי מתוך הבנה שיש לה חלק משמעותי בדת היהודית ובעולם של כתבי דת. עשיתי שימוש בפונט קורן בצורה עדכנית כטיפוגרפיה אקספרימנטלית, שילבתי התפתחות של דימויים מופשטים, משחק בין חושך לאור, וביחד עם סאונד עוצמתי רציתי להכניס את הצופה לעולם פסיכודלי שהשולט בו הוא האל.
גבריאלה ויניצקי, וואבי סאבי
במסגרת התרגיל חרתי בספרו של וואבי סאבי- תמצית האסתטיקה היפנית, היופי שבחוסר שלמות, היופי של המינורי, הארעי והחבוי. הקונספט שלי התמקד ביופי של הנבול ובלא מושלם של הפרח. בדרך כלל אנשים זורקים פרחים לאחר שאיבדו את מראם המרענן והטרי, כשאיבדו את הזוהר והצבע שלהם. אני דווקא בחרתי להראות את הנקודה הזו כשיא היופי.

יעל מודיורוש, The Strange Case Of Doctor Jekyll and Mr Hyde
בחרתי לעסוק בספר ״The Strange Case Of Doctor Jekyll and Mr Hyde", נובלה גותית משנת 1886 שנכתבה על ידי רוברט לואיס סטיבנסון. הסיפור משלב פסיכולוגיה, פילוסופיה ואימה ועוסק במדען שהחליט להיות הנסיין של עצמו: הוא פיתח תיאוריה לפיה לכל בן אדם יש צד טוב וצד רע, וזה בכוחנו לשלוט בצד הרע. לצערו בסיפור הזה דווקא הרע השתלט על הטוב וניצח. בפתיח רציתי לייצר את תחושות הבלבול, חוסר השליטה והלחץ שהדמות הראשית חווה. בחרתי בתפאורה של המעבדה מכיוון שזו סצנה משמעותית בספר. המעבדה היא חלל מסתורי, המדען לא מרשה לאף אחד להכנס אליה ושם הסיפור למעשה מתחיל וגם נגמר.
אז אולי באמת לכל דבר יש שני צדדים, והצד הטוב בשביתה שהייתה השנה היה שהתפנה לי המון זמן והיו לי הזדמנויות רבות לצלם כל פעם מחדש עד שיצא בדיוק איך שרציתי. כמו כן הכנתי בעצמי את הסאונד, וזה היה נהדר לאחד שני תחומים שאני אוהבת בפרויקט אחד.
אביטל רוזנברג, המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה
בחרתי להכין פתיח לספר "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" מאת מארק האדון. הספר מספר על כריסטופר בון, נער בן 15 עם תסמונת אספרגר. כריסטופר הוא ילד חכם בעל זיכרון וידע גדול. כשהוא מגלה שהכלב של השכן נרצח, הוא מחליט לצאת למסע ולגלות מי הוא הרוצח. במהלך המסע הוא מתמודד עם אתגרים ועובר דרך אישית, רצופה בגילויים וחוויות חדשות. בפתיח שלי השתמשתי באלמנטים המאפיינים את כריסטופר ואת המסע שלו. רציתי להדגיש את האלמנט החידתי בספר ולהכניס מקצב המתחבר למסע.
נועה אהרון, גטסבי הגדול
ברוח הספר, בחרתי לאפיין את הפתיח שיצרתי בעזרת דימויים ופוסטרים הלקוחים משנות ה-20 בארה”ב. תקופה זו ידועה בתור שנות ה-20 הפרועות (The Roaring Twenties); תקופה של שגשוג כלכלי עצום עד לבואו של המשבר הגדול של שנות ה-30 בארצות הברית. בשנים שקדמו למשבר, אנשים הצליחו להתעשר בקלות ובאותה הקלות איבדו את כל כספם בתוך כמה שנים. הדימויים בפתיח לקוחים מפוסטרים ופרסומות הפונות למתעשרים החדשים ולבני המעמד הגבוה: פרסומות למכוניות יוקרה, נעליים, איפור וכדומה. תרבות השפע מאפיינת את אווירת הספר, את דמותו המסתורית של גטסבי ולא פחות ממנו את דמויות המשנה הנהנתניות לאורך כל העלילה.
שירלי אלטון, האיש שחשב שאשתו היא כובע
במסגרת התרגיל בחרתי בספר "האיש שחשב שאשתו היא כובע" מאת אוליבר סאקס. בתהליך העבודה על הפתיח בחרתי להתמקד בהצגת התפקוד המוחי הלקוי בהשראת אירועים המוצגים בספר: לדוגמא, איש המאבד את יכולת שיווי המשקל ואת יכולתו לייצב את תנועותיו ובשל כך הוא תמיד נוטה לצד, או איש הסובל מהפרעה נדירה ועקב כך קולט את המרחב סביבו מפרטים חזותיים בודדים בלבד. בחרתי להשתמש באלמנטים של קריעות נייר שמדמים הפרעה- יצרתי קריעה של פריימים והכנסתי טיפוגרפיה גבי קרעי נייר. את כל האיורים לפתיח איירתי בשימוש בצבעים דהויים ולא רוויים כדי לגרום לצופה אי נעימות. השתמשתי בטונים שונים ובפלטות של צבעים משלימים אותם שילבתי יחד עם סריקות MRI בשחור לבן.

רותם סימון, המטופלת השקטה
הספר שבחרתי הוא "המטופלת השקטה" מאת אלכס מיכאלידס, מותחן פסיכולוגי העוסק באישה מעורערת בנפשה אשר מואשמת ברצח בעלה. הפרויקט הוביל אותי להעמיק ולחקור את נושא בריאות הנפש ובעקבות המחקר הגעתי לקונספט המרכזי – שכבות. כל אדם בנוי משכבות אך אצל אנשים הסובלים מבעיות נפשיות חמורות ישנה השכבה החיצונית והנראית לעין שהיא כביכול הנורמטיבית ובשכבה שמתחתיה מסתתר השגעון והסוד הגדול. כדי להמחיש את תחושת השכבות השתמשתי בשקפים עליהם הדפסתי צילומים ישנים של משפחתי. את השקפים הנחתי על גבי שולחן אור כדי ליצור את האפקט של השכבות של האדם שנחשפות באור והמשחק שנוצר ביניהן שמניחים אותן אחת על השניה.
מעיין בירן, מחכים לגודו
בחרתי במחזה ״מחכים לגודו״ של סמואל בקט. המחזה עוסק בשני נוודים שמחכים לגודו המסתורי שיגאל אותם. בפתיח רציתי להעביר את תחושת הסטטיות, התקיעות של הדמויות והציפייה האינסופית לבואו של גודו. המחשבה שליוותה אותי במהלך הכנסת הטיפוגרפיה הייתה לדמות אותה ל״גודו״ ובכך ליצור אינטראקציה בינה לבין הדמות.