אופק מירזאי הוא סטודנט שנה שניה לתקשורת חזותית בשנקר, עם עט פיילוס שחור 0.5 שלא עוזב לו את הכיס אף פעם. ספרי הסקיצות של אופק מספקים הצצה לעולם פסיכודלי, מהפנט, וכל ציור מעלה אלף שאלות ומשאיר טעם של עוד.
אופק מליק, תקשורת חזותית
ספר לנו על עצמך.
אני אופק, בן 29. גדלתי במעלה אדומים וכיום אני מתגורר בת״א. אני סטודנט לתקשורת חזותית בשנקר, שנה שנייה. מוזיקה היא חלק מאוד גדול מהחיים שלי. אני גם מאוד אוהב קולנוע, מסיבות ולטייל בעולם.
ספר הסקיצות הראשון שלך- איך זה קרה?
התחלתי את ספר הסקיצות הראשון שלי כשטיילתי בהודו. זה היה בגיל 24, לא כל כך מזמן. ספר הסקיצות היה בעיקר מפלט, מקום שהייתי שופך לתוכו את כל החויות החדשות והקיצוניות שחויתי – כל מה שלא ידעתי להביע במילים, הוצאתי לדף. הוא בעיקר היה מכוער נורא. הוא היה ספר נוראי, אסתטיקה מאוד מבולגנת כמו המחשבות המהירות שלי, שלא הצלחתי לעמוד בקצב שלהן. כמעט כל הסקיצות שלי באו ביחד עם טקסט. לקח לי הרבה זמן עד שהגעתי למצב שאני יכול לצייר בלי לכתוב משהו לפני זה, היה לי נוח לבסס את הציור שלי על פי טקסט מסוים.
מהי הטכניקה המועדפת עליך?
יש לי את עט הפיילוט הקבוע שלי, 0.5 שחור. אני לא מצייר הרבה בעפרונות צבעוניים למרות שאני חושב שזו טכניקה מחמיאה. כמעט כל מה שאני עושה הוא עם העט היחיד והמיוחד שלי. יש לי תמיד איזה ארבעה בשלוף למקרה שייגמר. אני ממש שומר על העט הזה ודואג לו- הוא הכי מחמיא לי לספרי הסקיצות, וליד שלי.
יש לך המון ציורים של יצורים דמויי אדם בקווי מתאר בלבד. מה הן הדמויות האלו ואיך זה התחיל?
בשנת 2017 הייתי באוזורה, פסטיבל מוזיקה אלקטרונית מאוד גדול בהונגריה, והייתי תחת השפעת סם פסיכדלי. הייתי במרכז הרחבה וישבתי על לונג, וכל האנשים מסביבי היום נראים כמו הדמויות האלה. זה הדימוי הויזואלי הכי חזק ומטורף שראיתי בחיים. מה שיש בסקצ׳ים זו גרסה מעודנת של האנשים הפכו לקווי מתאר, כמו סוג של מומינים. מאז אותה חוויה זה נתפס בציורים שלי והפך אצלי לייצוג מאוד בסיסי של כל אנשים בעולם: אני, את, כולנו.
מה נותן לך השראה?
הרבה רעיונות פילוסופים ותפיסת העולם האישית שלי, כמו גם חוויות משנות תודעה כאלה ואחרות שפתחו לי את הראש ונתנו לי הסתכלות שונה. חוץ מזה, כשאני שומע מוזיקה זה מאוד מניע אותי וזה מאוד ניכר על הציור שתמיד בסוף מסתנכרן עם המוזיקה שמתנגנת. לפעמים אני בוחר מראש מוזיקה שתתאים למה שאני מתכנן לעשות, אבל הרוב המוחלט הוא אסוציאטיבי לחלוטין. אני מייצר איזה קו ונותן ליד להמשיך, בלי הרבה מחשבה מראש.
מה/מי אתה הכי אוהב לצייר?
בתקופה האחרונה, אני מאוד אוהב לעשות חיבורים בין אדם לטבע בציורים שלי. תמיד תהיה דמות כלשהי, אני בקושי מצייר נוף או סצנות. דברים קופצים לי לראש, אני ״יורק״ אותם לדף וממשיך הלאה.
באילו סיטואציות את מוצא את עצמך משרבט בספר הסקיצות?
יש לי סקצ'בוק ליד המיטה כבר כמה שנים. לפני השינה אני מקשקש משהו או כותב כמה דברים. אני לא עושה את זה תמיד, יש תקופות שיותר ופחות. זה היה כיף במיוחד כשזה היה מנהג של כל החברים: סיכמנו שכל אחד, לפני שהוא הולך לישון, כותב חמישה דברים טובים שקרו לו במהלך היום. בצורה כזו אתה מתחיל לשים לב יותר לדברים טובים שקורים לך וחושב ״יו אני אכתוב על זה בלילה״. משם זה התגלגל גם לסקצ׳ים של לפני השינה.
