אורלי יחיאל-סוקולוב, סטודנטית תואר שני בעיצוב משולב ב-HIT, משתפת אותנו בתהליך היצירה שלה ועל המשמעות החדשה ש״עידן הקורונה״ נתן לעבודה הנוכחית שלה הסמסטר.
ון שריג, תקשורת חזותית
ספרי לנו קצת על עצמך.
למדתי איור במשך שנה אחת בבי"ס "ויטל" שנסגר ובשנה ב' כבר עברנו למבנה החדש שבנו בשנקר, שם למדתי עיצוב תעשייתי. המיקום של ביה"ס ברח' ויטל בדרום תל-אביב היה דבר מפרה וחווייתי לכשעצמו. מדובר במבנה שהיה פעם מפעל לקרח (אם אני זוכרת נכון). יותר מהכל זכורה לי המעלית המתכתית המאויירת בצבעוניות נהדרת, והגג עם חדרי הויטרינה השקופים שעשינו בהם הגשות בקורס עיצוב מוצר בשנה א'. כיום אני לומדת לתואר שני בעיצוב משולב ב-HIT.
הפרויקט הנוכחי שלך מאוד מסקרן. איך הכל התחיל?
בקורס "סינמה סיטי" בסמסטר ב', נתבקשנו להביא לשיעור הראשון קטע מסרט ולהציג את עצמנו בעזרתו. בחרתי בסרט I AM LEGENED בכיכובו של וויל סמית'. יש לי חיבה גדולה מאוד למבנים מוזנחים, ערים זנוחות ואבודות. קורה שם קסם. את הסרט הזה ראיתי לפני שנים, אך כאישה, הסצנה שזכורה לי ביותר היא סצנת הציד: היא מציגה את העיר הדיסטופית והתחושות שעוברות לצופה חזקות מאוד.
ואיך זה הפך לפרויקט?
הרעיון התחיל לפני שלבי ההחמרה של "עידן הקורונה" ותפס כיוון מפתיע. הסטוריבורד מתבסס על גיבור מיוחד, הכלב שלנו פולו, שנרדם לו וחולם חלום. הסטורי בורד מציג את השאלה הגדולה דרך עיניו המנומנמות של כלב, "האם כל זה באמת קורה במציאות?". הסטוריבורד יצא מתוך פריים אחד של הסרט I AM LEGENED. כשבניתי אותו דמיינתי עיר מוזנחת, עזובה, ללא אנשים ועם צמחייה שהשתלטה על איזורים מסוימים בתוך העיר.
מה הם מקורות ההשראה שלך?
מקורות ההשראה שלי הם חיי היומיום. אני מסתכלת בעין סקרנית על הסביבה, מתפעלת מנמלה עמלה, בועת סבון ועננים בשמיים. הגיבור הוא יצור שנמצא אצלי בבית, הכלים שהיו ברשותי היו מצומצמים כיוון שאני לא מאיירת בהכשרתי ואין לי וואקום. נייר הפרגמנט ששימש אותי היה נייר האפייה, ושולחן האור היה החלון והשמש.
יש לך טכניקת איור מועדפת?
הכלי המועדף עליי כשאני כותבת, רושמת ומאיירת הוא עט פיילוט שחור V5 או V7, משהו בנוכחות הבלתי מתפשרת של הקו הקבוע על הנייר הלבן. בלי מחיקות ובלי חרטות (בקמץ). אגב, גיליתי לא מזמן שזה אותו סוג עט שבו נחתמו הסכמי אוסלו.
