ספר סקיצות: בינה כץ

בינה כץ, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר לשנת 2014, מאיירת נשים [אבל לא רק..] בקו רך ומעט נאיבי.
שיר בדיחי, עיצוב פנים

ספרי לנו על עצמך.

"אני בינה כץ. מאיירת ומעצבת עצמאית, בוגרת המסלול לאיור, המחלקה לתקשורת חזותית, שנקר 2014.
מאז שאני זוכרת את עצמי, ציור היה הפעולה האמנותית שהכי הרגיעה אותי, ממש יכולתי להרגיש איך אני נפתחת אל עולם מלא קסם שאין בו גבולות ואני יכולה לחולל בו כל מה שארצה.
כשהגעתי ללמוד בשנקר, הרגשתי שסוף סוף מצאתי את מקומי. אני אוהבת לצייר בעיקר בעיפרון, לרשום רישומים מהירים בקו עבה שיש לו קסם חד-פעמי וייחודי. עד היום – ובימים אלה במיוחד – אני שואפת לגלות את עצמי מחדש כמאיירת ולמצוא את הקול האינדיבידואלי שלי – בין אם אני מאיירת במחשב או ידנית. העולם החזותי נוגע בי במקומות עמוקים, והייתי רוצה להמשיך לקחת חלק גדול בעשייה הזו בארץ ובעולם".

איזה מקום יש לספר הסקיצות בחיי היום-יום שלך?

"בימים אלה אין לי ספר סקיצות פעיל אחד. לרוב יש לי בלוק עם ניירות נעימים ועפרונות עבים לידו, ובכל פעם שאני ניגשת לבריף עיצוב או איור, אני משרבטת קודם את הרעיון באופן גס על הדף. הפעולה הזו מפזרת ערפילים וחושפת צורה קונקרטית. בקיצור – אני לא מתחילה את העבודה בלי סקיצה. בנוסף לזה התחלתי לתעד מעין יומן אימהות שבינתיים כולל רק רישום אחד, ובאופטימיות רבה אני מייעדת אותו להפוך לספר הסקיצות הבא שלי. גיליתי שאני אוהבת לקטלג ספרי סקיצות לפי נושאים. יש לי אחד של גואש, המון של רישומי מודל עירום ואינשאללה יהיה גם יומן אימהות מאויר".

ספרי לנו על סקיצה שאת אוהבת במיוחד

"אני חושבת שהסקיצות שאני הכי אוהבת הן רישום מודל מהיר שציירתי אי-שם ב-2015 בסדנת אמני הקיבוץ בתל-אביב.
זו ספציפית אהובה עלי במיוחד כי לצד העיוות של גוף המודל, עדיין עוברת בי תחושת האישיות והנשיות שלה וגם איזושהי תוגה שאני מאוד מחוברת אליה בעצמי".

באיזו טכניקה את משתמשת?

"את רוב הסקיצות שאני מרוצה מהן אני מציירת בעיפרון 4B או 6B אבל יש גם כאלו שנמצאות על התפר בין איור לסקיצה שציירתי בצבעי עיפרון פריזמה קולור שאני מאוד אוהבת [צבעים עבים ורכים שאפשר לצייר איתם בשכבות ולערבב אותם]".

באיזה ספר סקיצות את משתמשת?

כאמור כבר כמה שנים אין לי אחד קבוע, אבל כשהשתתפתי במפגשי רישום מודל עירום בתל אביב באופן קבוע, מאוד אהבתי לרשום בספרי סקיצות גדולים ודקים בלי ספירלה , קצת קטנים יותר מ-A3, בעובי 100 גרם. הם היו אז הכי מושלמים בעולם מבחינתי רכשתי אותם בארטא נחלת בנימין. עד היום אני מקפידה לעטר את שולחן העבודה שלי בבלוק של ניירות נעימים, לרוב במשקל של 100 גרם, לכל שרבוט שרק ארצה לקשקש.