ספר סקיצות: דנה פייגה

יוסי למל, מרצה במחלקה לתקשורת חזותית, HIT

בצל תקופת הקורונה, דנה פייגה סיימה לימודי תקשורת חזותית במסלול איור בשנקר, ובימים אלו היא מתחילה את דרכה כמאיירת בשוק ובעולם העצמאי. כל מי שמכיר אותה יודע שהיא בחרה במקצוע הנכון – כזה שמביא לידי ביטוי את הכישרון הגדול שלה, נקודת המבט המיוחדת שיש לה על העולם, ובעיקר את הדמיון וחוש ההומור הייחודי לה.

אופיר חמו, תקשורת חזותית

היי דנה! ספרי לנו קצת על עצמך.
היי, אני דנה פייגה, בת 27, גרה ברמת גן בשנים האחרונות. גדלתי ביישוב מדרשת בן גוריון לצד המראיינת היקרה שלנו, והספקתי גם לגור בארה”ב פעמיים לשנים אחדות. מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד ציירתי ונמשכתי לעולם היצירה. נולדתי עם עיפרון ביד ותמיד אהבתי להמציא סיפורים, דמויות, עלילות ונרטיבים. גדלתי על אנימה ומנגה (אנימציות וקומיקסים יפנים), שקיבלו מקום של כבוד בעבודות שלי. 

דמויות יפניות
עיצוב דמות

איך הגעת לתקשורת חזותית, ולמה בחרת במסלול איור?
גיסי סיפר לי על התואר של תקשורת חזותית (תואר שהוא למד בעצמו). לכולם חוץ ממני היה ברור שאלך לתחום שקשור לציור או אנימציה. התלבטתי רבות לגבי המקצוע שנכון לי לעבוד בו. חשתי שאני תקועה על כיוון האיור רק בגלל שזה העולם שלי, חששתי ש”אין עבודה באיור”. יום אחד החלטתי לנסות לצייר תפוח ריאליסטי, משהו ממש לא בסגנון שלי, ומאוד התרגשתי בגלל שהרגשתי שיצא לי טוב. באותו רגע הבנתי ששום תחום אחר לא ישמח אותי כמו ליצור משהו שאני אוהבת, ולכן אני צריכה ללכת על זה. 

Drawing Girl, הגשה לקורס איור בנושא לילה

במקור תכננתי ללכת למסלול עיצוב גרפי, מהחשש האמור שאין עבודה באיור וגם מחששות אחרים: היה נדמה לי שההשפעות מנגה הניכרות בסגנון שלי לא יתאימו לעולם האיור הישראלי. אבל כצפוי הקורסים האהובים עליי היו של איור, ועיצוב גרפי היה לי שפה מעט זרה. לאורך כל השנה, חברה אמרה לי “את טיפשה אם את לא הולכת לאיור”. כשהגיע הזמן לבחור מסלול, דיברתי עם מי שהיה המורה שלי לאיור באותו סמסטר, אסף חנוכה המדהים (בעל האתר The Realist, והשנה גם קיבל את תפקיד ראש מחלקת תקשורת חזותית בשנקר). חלקתי איתו את החששות וההתלבטות שלי לגבי איור. הוא אמר לי שחששות תמיד יש ותמיד יהיו, אבל מה שאני צריכה לחשוב עליו הוא מה הדבר שגם בשעות הלילה הכי מאוחרות והכי מעייפות, אני עדיין אוהב יותר לעשות ופחות אסבול. אחרי שנה שלמה של לילות לבנים לקורסים שונים, כבר ידעתי מה התשובה. ובסופו של דבר, אם אנחנו טובים במשהו, גם העבודה תגיע. 

“Old People Thingy”, מכונת כביסה. מתוך סדרת איורים של אנשים מתקופות עבר המתמודדים עם הטכנולוגיה של היום
“Old People Thingy”, שירותים. מתוך סדרת איורים של אנשים מתקופות עבר המתמודדים עם הטכנולוגיה של היום
“Old People Thingy”, אייפד. מתוך סדרת איורים של אנשים מתקופות עבר המתמודדים עם הטכנולוגיה של היום

מה מקורות ההשראה שלך?
קודם כל, יצירות של אחרים. זה נותן השראה ומעורר רצון ליצור בעצמי. מעבר לזה, דברים רנדומליים יכולים להפעיל לי את גלגלי הדמיון. למשל, קרה לי פעם שהלכתי למופע בלט וזה גרם לי לחשוב על דמות שתנועות הלחימה שלה הן בצורת ריקוד בלט, אבל היא חייבת מוזיקה או שהיא מאבדת את האוריינטציה ומפסידה.

דרקון על מפית בקפה סנטרו תל אביב

באיזה טכניקות את אוהבת להשתמש באיורים שלך?
אני אוהבת מאוד לשלב טושים עם צבעי עיפרון. זה נותן הרבה שליטה ויכולת תיקון, וגם נותן לי את היכולת לשחק בין שטחים עם צבע שטוח לעומת שטחים עם עומק. הטושים הם גם יופי של צבע בסיס לצבעי העיפרון (תנסו לצבוע דף גדול בצבעי עיפרון, מי שעשה את זה יודע על מה אני מדברת). חוץ מזה, אני גם מאוד אוהבת צבעי מים. בגלל שזה הרבה התעסקות יוצא לי לעשות את זה פחות, אבל בלימודים ציירתי הרבה עם צבעי מים והם פשוט הופכים את הכל ליפה יותר, ברגע שלומדים איך לעבוד איתם. 

יעל
איור לקורס שפה אישית בשנקר

נשמח לשמוע על פרויקט הגמר שלך. איך זה היה לעבוד עליו בזמני קורונה?
פרויקט הגמר שלי הוא סרט אנימציה שחושף מה היא לקות שפתית שלא הרבה אנשים מכירים, אבל הרבה אנשים לוקים בה. מדובר באנימציה משעשעת שמציגה מקרים שבאמת קרו לי. בתור בעלת לקות, שרואה באופן קבוע את חוסר הסבלנות וחוסר ההכרה של הלקות מצד אנשים, היה לי חשוב לחשוף את זה. הייתה לי גם התלבטות אם אני רוצה להתעסק בזה והאם זה לא יעשה יותר רע לחשוף את זה מאשר טוב. אבל בסופו של יום זה עשה לי רק טוב בלב ואני שמחה שלא ויתרתי. 

לגבי הקורונה, בגלל שעשיתי אנימציה אז יצאתי בזול. כל מי שעשה פרויקטים מודפסים, עיצוב מוצר או כל דבר פיזי, היה ממש בצרות. היה לי חבל שרוב המפגשים עם המורים היו דרך זום, אבל הסגר כן מעיף הרבה הסחות דעת ונותן יותר שקט לעבוד על הפרויקט. 

עיצוב דמויות לפרויקט גמר
פריים מסרטון האנימציה

ספרי לנו קצת על היום שאחרי – מה עושים? איך זה מרגיש?
וואלה, שילוב של נהדר וחרדה. אחרי 4 שנים של סיר לחץ, שכל הזמן מתרוצצים, 24\7 עובדים, כולל לילות לבנים, כל הזמן לחצים וביקורות וכו’, זה נגמר. אפשר לנוח, לישון, קצת כמו סיום בגרויות. אבל אז מגיעה השאלה “מה עושים עכשיו?” ואיתה החרדה. יש הרגשה אבודה כדבר ראשון ופחד שעכשיו אנחנו חייבים להחליט ולפעול לבד: אין לו”ז או מורים שאומרים לנו מה לתקן ומה נכון עכשיו. המכללות לא מלמדות על החיים המקצועיים אחר כך, רק קורסים מפוזרים על תחומים שונים. אז מה עושים? מתעלמים מהשדים והפחדים, עושים תיק עבודות ומתחילים לחקור את השוק. מה רוצים, איזה תוכנות צריך ללמוד (תוכנות זה חשוב!) ויאללה- לשלוח קורות חיים!
אבל לא לשכוח לנוח קודם.

על מה את עובדת בימים אלו, ומה התוכניות להמשך?
לשמחתי בדיוק מצאתי עבודה באיור, אז נוסעת הרבה ברכבת. זה בעיקר מה שעושה, רכבת. בהמשך אני מתכננת גם להרים פרויקטים עצמאיים: אם זה לעבוד על היכולות שלי שהספקתי לשכוח בחופשה הארוכה שלקחתי, או אחרי עשרים שנה של תכנונים סוף סוף להוציא קומיקס עצמאי, ולצייר. בעיקר לצייר. 

פרויקט הגמר של דנה על לקות שפתית

לעבודות נוספות באתר של דנה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *