
חן ראובן, סטודנטית שנה ב' לתקשורת חזותית בבצלאל, משתפת אותנו בספר הסקיצות הייחודי שלה, בו היא מאיירת מחשבות, אנשים, רעיונות וסקיצות לפרויקטים שלה. חן נהנית מהאקראיות והאינטואיטיביות שיש בעבודה עם מגזרות נייר, איתן היא יוצרת עבודות מרתקות.
אופיר חמו, תקשורת חזותית
ספרי לנו על עצמך.
קוראים לי חן (או ג׳ן בלימודים), נולדתי במקסיקו בזמן שליחות של ההורים שלי וגדלתי בין ישראל לכמה מדינות בדרום אמריקה. חזרתי לארץ בפעם האחרונה בגיל 13 מקולומביה, ומאז אני בארץ כבר מעל לעשור ברצף. חוץ מאומנות אני אוהבת קולנוע, מוזיקה ואופנה, שהם תכלס תחומים אמנותיים גם אבל בכיוון אחר.



מתי התחלת לצייר?
מאז שאני לא זוכרת את עצמי (יש קלטות אז אני יודעת שבערך מגיל שאפשר להחזיק כלי כתיבה/ציור).



למה בחרת ללמוד תקשורת חזותית?
כי המון תחומים באמנות מעניינים אותי. רציתי משהו שיאפשר לי לחקור ולהבין תחומים מגוונים ולפתוח לי כמה שיותר דלתות.




מאיפה את מקבלת השראה לאיורים ולעבודות שלך?
מהמון מקומות! ממוזיקה – המוזיקה עצמה, המילים, הקליפים וגם הכריכות. מקולנוע, עיצוב אופנה – תצוגות אופנה ועיצוב תחפושות. גם מהטבע – צמחים, נופים וחיות, ציורים של אמנים ואמניות, מהגדולים של פעם, וגם מכאלו שאני מכירה אישית או מכירה רק דרך האינסטגרם. אני מקבלת השראה גם מספרים שגדלתי עליהם.


באיזה טכניקות את אוהבת להשתמש?
מאוד אוהבת גזירות נייר. אני אוהבת את האקראיות, את ההפתעה ואת המיזוג של החומרים והרעיונות. אני מרגישה שזה נורא אינטואיטיבי ואין מצב שיודעים איך זה יצא כשמתחילים. אני גם אוהבת לצייר בעט בקטן במחברת או בצבעי שמן, כי הסטורציה שלהם והמיזוג שלהם יפיפה ומרגיש כאילו אפשר לעשות איתם הכל ולהעביר ככה המון רגש והמון דיוק.



באילו סיטואציות את מוצאת את עצמך יושבת ומציירת בספר הסקיצות שלך?
האמת שמאז הלימודים יש לי פחות זמן לזה, אלא אם אני מתכננת פרויקט, צריכה להוציא משהו שיושב על הלב החוצה, או כשחברים שאוהבים לצייר באים אלי ואנחנו מציירים יחד. בעיקר יוצא לי לצייר כשיש לי פתאום איזה רעיון בגלל משהו שראיתי, או משהו שמישהו אמר שעניין אותי ואני חייבת חייבת לצייר אותו, אבל לצערי זה קורה מעט.



ספרי לנו על פרויקט כלשהו שעשית במסגרת הלימודים.
בשיעור חשיבה עיצובית בהנחיית קובי לוי (המדהים) עשיתי אנימציית STOP MOTION. המשימה הייתה לקחת מילה, צורה וצילום, ולעשות איתה עבודה בטכניקה חופשית. קיבלנו את העבודה בשבוע הראשון בסמסטר בו התחיל הסגר הראשון, והרגיש לי נכון ליצור עבודה בעקבות תחושות כמו להיות תקועה בבית כאשר מחשבות טורדניות רודפות אחריך וממלאות את הראש.
היה לי קשה בהתחלה לדייק את מה שרציתי לעשות, וכחלק מבריחה מהמשימה ישבתי לראות סרט שרציתי לראות כבר המון זמן – Midsommar של ארי אסטר (במאי שהוא גאון אמיתי). אני חובבת גדולה של סרטי אימה ובחיים לא נתקלתי בדבר כזה. הסרט משלב נושאים מזעזעים עם אווירה ממש מוארת ואסתטיקה סקנדינבית יפיפה ומלאה בפרחים. קונטרסט מושלם. זה גרם לי לנסות לשלב בעצמי בין אסתטיקה יפה ונושאים קשים. המילה שלי היתה מפלצת, הצורה עיגול, ובחרתי בצילום של אנדרו ווקואה (אמן גאורגי). ניסיתי ליצור תחושה של משהו שמהמם את החושים, שהוא בלתי נשלט כמו המחשבות שנכנסות לראש שלך ומשתקות אותך. כל הפרויקט עשוי מגזירות נייר, בעיקר ממגזינים של נשיונל גיאוגרפיק ומדפים צבעוניים, והסאונד הוא שילוב של שיר ושל המון רעשים נוראיים שאספתי מיוטיוב.




אנימציית סטופ מושן לקורס חשיבה עיצובית בהנחיית קובי לוי