ספרי לנו קצת על עצמך:
היי, אני טל, אבל יותר טלוש. אני כל מיני דברים: מעצבת, מאיירת, מוזיקאית, אמא של שופה הכלבלב, חיה ויוצרת בחיפה.
אני משתדלת לעשות כל דבר שאני עושה באהבה, בתשומת לב, בהקשבה.
עיצוב ואיור זה כמו לברוא יש מאין, ואני מרגישה שככה אני מתייחסת אל האופן שבו אני נעה בתוך החיים שלי.
אני לא מייחסת חשיבות רבה מדי למציאות שמכתיבה, לשוק שמכתיב, למה שנהוג בחיים האלה, אני נהנית למתוח את הגבולות במובן הזה ולשאוף לאזורים חדשים.
יש ימים שכל מה שבא לי לעשות בהם זה להתכרבל מתחת לפוך צמוד לרדיאטור או לשכב על כר דשא מתחת לקרני השמש, ויש ימים שאני נהנית לעבוד ולקדוח על המחשב שעות על גבי שעות.
כל אלה שלובים בתוכי.
איזה מקום יש לספר הסקיצות שלך בחייך?
בכל שלב בחיים ספרי הסקיצות שלי שינו צורה ומהות, היות שעברתי מספר אבולוציות בחיי המקצועיים והאישיים. בעבר ספר הסקיצות שלי היה מכיל ציורים קטנים, שרבוטי רעיונות, קרעי מחשבות, שירים ומילים שנשארו תלויות וחיפשו את מקומן בעולם.
היום ספר הסקיצות שלי מקבל מקום של כבוד בתהליך העבודה שלי בכל פרויקט ופרויקט. הוא למעשה מכיל בתוכו די.אן.איי מפוצח של כל פרויקט חזותי שאני עובדת עליו. אפשר לומר שאני די "תלויה" בו בשביל להפוך את החזון של השלב הראשוני למשהו שמכיל בתוכו סיפור, צבעוניות, טיפוגרפיה, אלמנטים, גריד ווייב כללי.
כשאני עובדת על פרויקט מסוים, ספר הסקיצות פתוח באופן קבוע על שולחני. אני מתבוננת בסקיצה שיצרתי עבור הפרויקט והיא משמשת אותי כמצפן שמכוון אותי לכיוון הראשוני המקורי.
מאחר שרוב הפרויקטים שלי מאוירים ונבנים במחשב ואני כמעט לא עובדת ידני, הסקצ'בוק מחבר אותי אל המקום הראשוני, ילדי, לא מתאמץ, לא חושב מדי. החיבור אל החומר, המגע הישיר בין הדמיון אל היד הוא הכרחי בעיני.
אילו טיפים תיתני למאיירים שרוצים להפוך את האיורים במגירה למקצוע לחיים?
לשתף את הסקיצות עם העולם, לכוונן רצונות וחשקים ולתת לזמן לעשות את שלו.
דברים מתהווים וקורים גם ללא מאמץ, רק צריך לדעת מה אנחנו רוצים ולהתכוונן לשם…
איך הגעת לתחום העיצוב?
האמת שבמקרה ומבלי כוונה לגדול בתוך התחום. הקדשתי את רוב שנותיי לעשיית מוזיקה כשמאחורי הוילון של הנפש שלי כל הזמן עיצבתי, בעיקר למוזיקאים כי זו הייתה הסביבה המיידית וכי שם התשוקה שלי.
לפני שמונה שנים הוצאתי את אלבום הבכורה שלי "ערימות של חלומות", שגם עיצבתי לו את העטיפה. לא ידעתי המון על עיצוב ובכל זאת צללתי לעולם הזה בלי פחד.עיצבתי ואיירתי את האלבום לאחר לא מעט פינג פונג מול בית הדפוס (כי מה זה גריד ושטאנץ? למה מדברים איתי בסינית?) מאז נדלק בי ניצוץ, וכמו לגעת באינסוף, שם התחלתי לחפש את הערך שלי בעולם.
מאז ועד היום זה מה שאני עושה, במינון משתנה ומקווה שהמוזיקה (שלי) תמצא את הדרך אלי בחזרה, בזמן הנכון.
בינתיים אני מאד נהנית וסופר מסופקת מלהיות מערך תומך לכל איש ואישה בעלי חזון שצריכים מעטפת חזותית לחלומות שלהם, אני שם ועושה את זה באהבה גדולה.
ספרי לנו על סקיצה אהובה עלייך במיוחד.
יצרתי סקיצה כחלק מתהליך עיצוב עטיפת התקליט לאלבום הישראלי טורקי – REMOTELY CLOSE. אני אוהבת אותה אפילו שיש שם שגיאת כתיב קטנה.
זה קורה לי לא מעט בשרבוטים מהירים, לפעמים הטקסט מונח בג'יבריש רק כדי לא לתת לעניינים טכניים לעכב לי את שטף המחשבה.
אני אוהבת את הסקיצה הזו כי מבחינתי זו לגמרי יכולה להיות העטיפה, היא קולעת למהות של הפרויקט הזה.
אם היית יכולה לבחור טכניקה אחת להשתמש בה למשך כל החיים, במה היית בוחרת?
אוף, זו שאלה לא פיירית, אבל כנראה שהייתי נוטשת את המקצוע וחוזרת לנגן כל היום.
אי אפשר לבחור רק דבר אחד, הדיכוטומיות הזו עלולה לכבות את הכיף שבעניין ואם אין כיף אז אין אהבה ואין עיצוב טוב.
מה הם מקורות ההשראה שלך?
עטיפות תקליטים ישנות, כרזות של סרטים, טיול בטבע, שיחה קרובה עם היקרים לי או עם אנשים חדשים ומדליקים, לנוח בעצימת עיניים, מוזיקה טובה, פירות וירקות. חיפה אהובתי.
האינסטגרם של טלוש:
www.instagram.com/taloosh.studio
