יהלי זיו, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, נותנת לנו הצצה לעולמה של מאיירת עצמאית, למקורות ההשראה שלה, לאיורים הרגישים והנוגים ולנקודת המבט הייחודית שלה על המציאות הישראלית.
רון שריג, תקשורת חזותית
ספרי לנו קצת על עצמך
שמי יהלי זיו, אני מאיירת עצמאית בת 29, גרה בתל אביב עם בן הזוג שלי והחתול שלנו. למדתי במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר, בכיתת איור. ציירתי מגיל מאוד צעיר והלימודים בשנקר אפשרו לי לקחת את האהבה הראשונה שלי ולהפוך אותה למקצוע. אני עובדת עם הוצאות ספרים, משרדי פרסום, מותגי עיצוב שונים ולקוחות פרטיים. במקביל לעבודה הזו מאוד חשובה לי גם היצירה האישית והעצמאית שלי, זה חלק בלתי נפרד ממי שאני.
אני חיה ויוצרת מתוך הזהות הבסיסית ביותר שלי, שהיא היותי אישה. באופן גורף, הדמויות שאני בוחרת לאייר הן נשים. מאוד חשובה לי גם הבחירה בצבעים ביחס לדמויות, משקל הגוף שלהן, ועוד. מהמקום האישי שלי אני מנסה לתת נוכחות וייצוג לנשיות שאני מתחברת אליה, ואלו דברים שאני בודקת וחוקרת דרך הרישומים והסקיצות שלי.
יש לך טכניקה מועדפת?
אני עובדת בכל מיני טכניקות ופורמטים. העבודה המסחרית שלי היא לרוב איור דיגיטלי, והיצירה האישית שלי בתקופה האחרונה היא בעיקר רישום או מגזרות נייר. הגישה שלי לסקיצות ורישומים היא די חופשית, אין לי מחברת אחת ספציפית שהופכת להיות הסקצ׳בוק הקבוע שלי. מדי פעם אני מאגדת את הרישומים והדפים שלי ומסדרת אותם יחד.
מה הם מקורות ההשראה שלך?
אין ספק שהעובדה שאני גרה ויוצרת בישראל משפיעה עליי מאוד. בכל פעם שאני מתהלכת במרחב הציבורי אני במצב של בדיקה, התבוננות ואיסוף השראה. ההשראה שלי מגיעה משלל תחומים הקשורים בארץ בה אני חיה- אמנים שמעניינים אותי, טקסטים מסוגים שונים, אופנה, טקסטיל, טבע מקומי, סביבה עירונית, ובעיקר אנשים. אני אוהבת מאוד לרשום אנשים שונים שאני נתקלת בהם, בעיקר מבוגרים. אני אוהבת לבחון ולבדוק את ההשתלבות שלהם במרחב, את שפת הגוף שלהם, ולדמיין את סיפור חייהם. אני מנסה להביע את הדעה הפוליטית והחברתית שלי באמצעות האיור, ובדרך הפרטית והקטנה שלי לנסות לייצר שינוי או אמירה חדשה.
בתקופה האחרונה הדבר שהכי מרגיע אותי לשרבט ולרשום זה טבע ופרחים. אני משתדלת לרשום ולהתבונן בטבע גם מהמרפסת הביתית שלי וגם כשאני יוצאת לטייל (הלוואי שנחזור לטייל בקרוב).
