הכירו את יוסף קרא, סטודנט שנה ב׳ במחלקה לתקשורת חזותית ב HIT, שנותן לנו הצצה לתוך ספר הסקיצות המרהיב שלו, שנע בין איורים בוטניים מדויקים לנשים גדולות מהחיים.
רון שריג, תקשורת חזותית
איך התחלת לצייר?
הייתי ילד מאוד סקרן. גדלתי בדלית אל כרמל, למשפחה של אמנים ובעלי גלריות ובו בזמן גם מאוד שמרנית.
את השבתות הייתי מבלה בגלריה של דוד שלי. כל כמה זמן היה מגיע אמן לגלריה וככה בעצם נחשפתי לעולם הזה. הייתי בחיפוש מתמיד, מנסה להבין מי אני ולאיזה עולם אני שייך, ואת היציבות אני מוצא באמנות עד היום. זו התרפיה שלי, מקום מפלט בו אני יכול לבטא את עצמי.
מה הם מקורות ההשראה שלך?
גדלתי בטבע, מוקף בחיות, עצים ואנשים, ומשם אני שואב את רוב ההשראה שלי מאז שאני קטן. בעבר הייתי מצייר נופים וחיות בטכניקה מאוד חופשית, וככל שהתבגרתי דייקתי יותר ויותר. גם היום אני ממשיך לעסוק בטבע כחלק ממי שאני ומאיפה הגעתי.
עם השנים משך אותי מאוד הנושא של נשים חזקות. אישה זה הדבר הכי מושלם שיש, אלוהים ברא את הגבר והאישה, ולאישה נתן מתנות שלגבר אין. אצלנו בכפר אין מספיק מודעות לאפשרות של אישה להיות גם אמא וגם אישה חזקה ודעתנית, ואני חושב שמשם הסקרנות והרצון לבטא את זה באמנות שלי.
הנשים שאני בוחר לאייר הן דמויות חזקות שאני אוהב את מה שהן מייצגות: זמרות, שחקניות, בדרך כלל נשים שחורות גדולות מהחיים. אני מרגיש שהגעתי כמותן ממקום נמוך והצלחתי להתגבר ולהרים את עצמי למעלה. יש בי הזדהות עם השירים והסיפורים שלהן ואני מעריך אותן מאוד.
מהי הטכניקה המועדפת עליך?
בילדות הייתי מצייר בצבע ומשיכות מכחול חופשיות, ועם הזמן, ככל שהזהות שלי התחדדה והבטחון גבר, מצאתי את המקום שלי ועברתי לאיור קווי ונקי, בעיקר עם עטים וטושים דקים.
באיורי הנשים בחרתי בצבעי מים כדי להתמודד עם הפחד שלי מחוסר שליטה. כשהייתי מצייר בצבעי שמן הייתי יכול תמיד לתקן, ובצבעי מים אין את האפשרות הזו. היום אני רץ עם זה קדימה ומשלב צבעי מים בהרבה מהיצירות שלי.
את השור ציירתי אחרי פרידה כואבת. הייתי בדיכאון עמוק וציירתי את התחושות שלי, את הבלגן שהיה לי בראש. נכנסתי לחדר ונשארתי שם במשך חמש שעות עד שסיימתי את הציור. הוא מורכב מקווים מסובכים ומורכבים, טקסטורות ועובי קו משתנה. ככל שאני מתבגר ושלם יותר עם מי שאני, כך גם הקו יותר חד, חזק, נקי ואסתטי.
