עכשיו קוראים
ספר סקיצות / ינאי פארן

ספר סקיצות / ינאי פארן

בחרתי לראיין את בן דודי, ינאי פארן. ינאי מצייר מגיל צעיר ואוהב במיוחד לאייר דמויות אנימה. ינאי היה במילואים מאז שבעה באוקטובר במשך חודשיים וחצי, והשתחרר לאחרונה. הוא משרת בחטיבת שריון ועוסק בפינוי פצועים. בתקופה הארוכה בה שהה בשטח עזה, ינאי הסיח את דעתו באמצעות ספק הסקיצות, בין לבין פעילויות מבצעיות. 

מיקה אביעד, מערכת כולעיצוב

שריון

היי ינאי, ספר לנו על עצמך, בחיים ה"רגילים".

בחיים ה"רגילים" אני גר בירושלים עם אשתי. אני סטודנט למדעי המחשב באקדמית ת"א יפו ועובד במשרת סטודנט ב״גונג״, חברת תוכנה ישראלית מבוססת בינה מלאכותית עבור אנשי מכירות. בזמני הפנוי אני אוהב לקשקש במחברת ולקרוא. אני מתאמן, אוהב להסתובב בטבע ומתעורר מאוד מוקדם בבוקר כל יום. 

״יושב בעזה בין הרס לחורבן
יושב, שותה קפה ומתלונן כל הזמן״

תמיד אהבת לאייר? או שהסיטואציה גרמה לכך?

כבר שנים יש לי אוסף של טושים איכותיים, עפרונות, ספרים והרבה מקורות השראה בבית. תמיד אהבתי לצייר, אבל בתקופת המילואים הזו יצא לי לאייר יותר. זה היה מקום מפלט בשבילי, והעביר את הזמן, בעיקר כשלא מחוברים לטלפון. הסיטואציה גרמה לי לאייר יותר וגם להוסיף ציטוטים שעלו לי באותו רגע.

איך מאיירים בשטח מסוכן?

הייתי חלק מצוות פינוי על אכזריות (רכב צבאי ממוגן, נגמש כבד), אז בסופו של דבר רוב המלחמה פשוט חיכינו. מחכים בנקודה מסויימת, לפעמים בבניין, לפעמים באכזרית, אבל כל עוד הכל טוב ואין אירוע חריג לא עושים הרבה. אנחנו נמצאים רוב הזמן בכוננות אז היה המון זמן לצייר.

פקל קפה

מה אתה מרגיש כשאתה מאייר?

האיור גרם לי להרגיש שהסיטואציה טיפה נורמלית, ועזר קצת לשכוח איפה אני נמצא.

מה הרגע הכי משמעותי עבורך שתיעדת ביומן?

האיור הזה הוא מאימון שהיה לנו בבסיס צאלים, יחסית בתחילת המלחמה. התקופה הזו זכורה לי כמאוד מצחיקה, עם כמה שהיה מאתגר פיזית ונפשית. היינו חייבים לחיות באיזשהו ניתוק ממה שקורה בסביבה ובכל המדינה, אחרת כל ההמתנה יכלה ממש לחרפן בקטע של "למה אנחנו לא נכנסים".

״תחזיק את הנשק בשתי ידיים
ותחזור מעזה על שתי רגליים. 

לשמור על ערנות בעולם מרדים״

מה האיור שאתה הכי אוהב/ מתחבר אליו?

יש הרבה ציורים שכתבתי בהם גם בדיחות. ״איך להאזין ולשמור על איזון״ זו בדיחה של חבר מהצוות שלי. זו בדיחה שיש בה טיפת אמת. המציאות ההזויה הזאת והסיטואציות שאתה נמצא בהן גורמות לך להרגיש גם משמעותי, ולרגעים גם חסר משמעות. קשה לשמור על שפיות ואיזון ובעיקר בזמנים בהם אתה בשמירה לבד. דווקא הרגעים האלה בלילה שאתה קצת לבד הרגישו לי לפעמים כמו טיפה של פרטיות ושפיות ביום יום שכולו מלא אנשים ובסיטואציה ההזויה ומורכבת הזאת.

״איך להאזין ולשמור על איזון״

חבר למילואים

יש רגע מסויים שהיית רוצה להוסיף כאיור ולא יצא לך?

יש המון רגעים שלא נכנסו למחברת שלי. אני מכיר גם אנשים שנכנסו עם מצלמה, ועדיין מרגישים שהם לא הצליחו לתפוס את מה שבאמת הלך שם.

״תתלבש לתפקיד שהיית רוצה שאנשים יחשבו שיש לך
 ותמשיך לשתות קפה״

״ירי תחושה
איך לפגוע
בלי לכוון״

התגובות לכתבה

הוסיפו תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם.