הכירו את לורן גרואני, סטודנטית שנה ב׳ במחלקה לעיצוב פנים ב-HIT. בספר הסקיצות של לורן תמצאו סדרה מרהיבה של חללים מופשטים, בצבעוניות עזה והרבה דמיון.
נעם וידר, תקשורת חזותית
מה הן הטכניקות המועדפות עלייך?
כל האיורים שלי מלאים בצבע וטקסטורות. מבחינת חומרים- אני מאיירת עם הכל. זה בדרך כלל מתחיל בעיפרון ויכול להסתיים באקריל, פנדה ואפילו עפרונות צבע.
מה הרעיון מאחורי הסקיצות שבחרת לחלוק?
אני מאיירת חללים אבסטרקטים, שמדמים פנים סוריאליסטי, כאלו שנדמה שלא יוכלו להתקיים בחיים האמיתיים. שיטת העבודה שלי מתבססת על שכבות, בצורה שיוצרת עומק ואמירה. העומק לא תמיד מצליח לעבור בציור ישיר על דף, אבל אני מאמינה שהרמוניה לא מתקיימת רק במינימליזם. בסקיצות שלי יש המון רעש שמתגבש לשלם אחד.
הסקיצות בשם "שלושה שהם אני", עוסקות בשלושת המעגלים שלנו כבני אדם:
- מה שאחרים חושבים שאני
- מה שאני משדרת שאני
- האני הפנימי שלי
תוכלי להרחיב על שיטת העבודה שפיתחת?
אני משתמשת באיור על נייר שרטוט. אני בוחרת צילומים שצילמתי שמתקשרים לאווירה שאותה אני רוצה לייצר ומתחילה לחתוך צורות א-סימטריות אותן אני מדביקה מתחת לשקף. בשלב הזה מתקבל מעין חצי איור-חצי קולאז'. השכבתיות בנייר יוצרת מראה שנראה כמעט תלת מימדי, שמתחבר אל התחושות הפנימיות אליהן כיוונתי.
אני מחוברת לכל הסקיצות שלי ברמה האישית, יש הרבה ממני על דף. אני אוהבת במיוחד את התחושה שמרגישים כשמעבירים עליהן יד- בגלל השכבות הן מרגישות חיות, כאילו רקמו עור וגידים.
מהיכן את שואבת השראה?
מקורות השראה שהתחלתי לחקור לאחרונה הם דאלי, גאודי והנדרטוואסר (Hundertwasser), אדריכלים שהאמינו בכל מה שלא מדבר מינימליזם טהור. העבודה שלהם מוכיחה שהמציאות עולה על כל דמיון ושכל מבנה מופשט יכול להתקיים בחיים האמיתיים.
"קו מקסיקני" זה חתך איזומטרי לבית בסגנון העיצוב המקסיקני, שמתאפיין בשילוב בין צבעים עזים והמון הדפסים וטקסטורות. ברמה העיצובית אני מאוד מתחברת לשחרור הזה מחוקים.
"הפינה שלי" היא ציור של חלק מפנים הבית שלי, הפינה שאני הכי מחוברת אליה, מעין מאהל שאבא שלי בנה ומאז הפך להיות המקום בבית בו אני נמצאת הכי הרבה.
