אם תהיתם איך נראה פחד מחייזרים ואיך מתמודדים איתו, אתם מוזמנים לעולם של מייקל סמסון, סטודנט במכון הטכנולוגי חולון שלומד במחלקה לתקשורת חזותית. מייקל (הידוע גם בתור מייקי או בכינויו החביב "אמוק") משתף אותנו באיורים המקסימים שלו חוויות מהלימודים.
מייקל סמסון, תקשורת חזותית
איך התחלת לאייר?
"התחלתי לאייר מאז שאני זוכר את עצמי. כשהייתי בן חמש או שש ראיתי את אבא שלי מצייר דמויות של דיסני, ואני זוכר שחשבתי לעצמי כמה שזה מדהים ליצור משהו מכלום. מהר מאוד התחלתי לנסות לצייר בעצמי. מאז ומתמיד ציירתי מהדמיון, הייתי ממציא דמויות וממציא להן סיפורים".
איך היית מגדיר את הסגנון או הטכניקה שלך?
"הפעם הראשונה שאיירתי רישום ריאליסטי הייתה כשרציתי לבנות תיק עבודות למבחני קבלה למכללה.
היום אני מנסה לשלב פורמטים אחרים להביע בהם את מה שאני רוצה לומר. הרחוב, כסגנון והשפעה, הוא אחד הבולטים שבהם".
"אני לא יכול לומר שיש לי טכניקה ספציפית, אני כל הזמן מגלה ומשתמש בכלים אחרים ליצירות. אני כן יכול לומר שתהליך העבודה בשבילי הוא די מדיטטיבי, אני משקיע זמן רב ביצירת טקסטורות וזה מכניס אותי למעין "אמוק", שזה גם הכינוי שדבק בי.
שתף אותנו בחוויה זכורה במיוחד מהלימודים.
במסגרת קורס איור שהועבר על ידי גרי גולדשטיין, איירתי קומיקס ללא מילים. זהו סיפור ויזואלי על ילד שפוגש בפחד הכי גדול שלו- חייזרים. בתור ילד מאוד פחדתי מהרעיון שיש חייזרים ורציתי להעביר את זה עם האפי אנד.
מילת חוכמה לסיום?
בשנה שעברה חוויתי התקפי חרדה במהלך הלימודים וחוויתי קושי רב. כחלק מההתמודדות, יצרתי דמות מאוירת
שחוזרת על עצמה בווריאציות שונות. תחילה נורא התביישתי ואף השקעתי אנרגיה בלהסתיר ולשדר עסקים כרגיל. הבנתי שאני עושה טעות… שההפך הוא הנכון ואני צריך ורוצה לשתף ובטח שאין לי במה להתבייש!
לאט לאט למדתי אפילו לקחת את זה בהומור וככה יצרתי את הדמות הזאת, שכרגע אין לה שם. את הדמות אני מאייר לעיתים עם פנים מבוהלות על גבול הפאניקה ומוסיף משפטים קצרים שמצחיקים אותי… אני כרגע עובד על סטיקרים ושטויות ואפיון עמוק יותר של הדמות. במקביל אני מחפש דרכים "להפיץ את הבשורה" ולומר לכאלו שנקלעו לסיטואציות דומות שהם לא לבד ויש ועוד איך מה לעשות ואיך להתמודד.
ליצירת קשר: עדן ירוחים
