ראיתם פעם איור שריגש אתכם עד כדי צמרמורת? אם לא, זה הזמן להכיר את העבודות של מיכל טמיר, בוגרת בצלאל שבדיוק מסיימת את התואר השני במחלקה לאמנות. ספר הסקיצות של מיכל מלא וגדוש בפורטרטים, עצמיים ואחרים, מצויירים בעט 0.4 ודיו שחור ונוגעים איפה שהכי כואב.
ספרי לנו קצת על עצמך
למדתי תקשורת חזותית בבצלאל ורישום אצל ישראל הרשברג. הוצאתי לאור רומן גרפי בשם "החוף השקט" (2009 הוצאת מטר). בימים אלו אני מסיימת את התואר השני לאמנות בבצלאל וכרגע עובדת על מיצב פיסולי.
במה את עוסקת מעבר למסגרת הלימודים?
יש לי כבר 15 שנה מכינה לעיצוב ואדריכלות בתל אביב בשם 'פושפין', שהקמתי יחד עם בן זוגי רוני אדרי. במסגרת המכינה אנחנו מלווים יוצרים צעירים בתחילת דרכם וזה שלב מיוחד ומרגש מאוד.
איך את מתחילה איור?
הרישומים המצורפים נעשו עם דיו שחור וציפורן או עם עט 0.4 שחור. הם תמיד מתחילים מהתבוננות בצילום או במציאות.
ספרי לנו על איור מועדף
רישום שפורסם בעיתון הארץ, של משפחתו של מוחמד אבו חדיר בסוכת האבלים. מוחמד היה בן 16 כשנחטף ונשרף למוות על ידי שלושה יהודים בשנת 2014. לא היה לי אומץ ללכת לסוכת האבלים, התביישתי. לרשום את משפחתו היה הדרך שלי ׳להסתכל להם בעיניים׳ ולהתמודד עם האשמה והזעזוע שחשתי.
מילה לסיום?
אתם מוזמנים לתערוכת הבוגרים של המחזור שלי שתיפתח ב-16 למאי, בסלמה 60 תל אביב.
ליצירת קשר: עדן ירוחים
