מי אמר שספר סקיצות צריך להיות תהליך עבודה מלא במחיקות וניסיונות מחדש? לפעמים הוא יכול להיות פשוט התוצר הסופי. נדב ויצמן, מאייר עצמאי ובוגר עיצוב תקשורת חזותית מבצלאל, משתף אותנו בעולם הצבעוני שלו.
מי אמר שספר סקיצות צריך להיות תהליך עבודה מלא במחיקות וניסיונות מחדש? לפעמים הוא יכול להיות פשוט התוצר הסופי. נדב ויצמן, מאייר עצמאי ובוגר עיצוב תקשורת חזותית מבצלאל, משתף אותנו בעולם הצבעוני שלו.
אני לא יודע אם ספרי הסקיצות שלי הם ספרי סקיצות במובן המיידי של המושג: אני לא משרבט רעיונות בעיפרון, אין בהם תהליכי עבודה עבור פרויקטים. הפורמט של המחברת משמש לי יומן. אפשר למצוא בו רעיונות כללים לגבי אסתטיקה, הלך מחשבה, סִגְנוּן של דמויות.
אני משתדל להשתמש במחברות של Moleskine – הנייר בגוון קרם-צהבהב נהדר והכריכה מקרטון חום, ללא לוגו וקישוטים מיותרים.
אני אוהב להשתמש בכמה פורמטים במקביל: קניתי מחברת בפורמט מאורך, עם דפים עבים שמתאימים לצבעי מים. הפורמט הזה לא קל לי, אבל דווקא בגלל זה אני מתעקש להשתמש בו.
בחלק מהמחברות אני מדביק פיסות איורים, סקיצות ורישומים ונותן להם חיים נוספים בתוך הפורמט. יש בזה מן האוֹצְרוּת, אספנות אולי. מעבר לכך, המחברות שלי מספקות לי מקום לפעולה: אני עושה בהן ניסיונות בטכניקות (צבעי גואש, מגזרות נייר, הדפסי טינר), משחק בצורניות ובצבע, והכל בתוך גבולות של כפולת עמודים.
פנדה ועיפרון
במרץ שעבר הוצאתי לאור ספר אמן ראשון, בתמיכת המועצה לאמנות ותרבות מפעל הפיס. הספר מציג רישומים ואיורים על נייר (בספרי סקיצות, כמובן) בין השנים 2013-2017.
ליצירת קשר: עדן
