
נויה חדד, סטודנטית שנה ד' לעיצוב תעשייתי ב -HIT, משתפת אותנו בתהליך העבודה המרתק שלה, בניסיון המתמיד להתחקות אחר המציאות, ובמתח שבין דו-ממד לתלת-ממד. בימים אלו היא עובדת במרץ על פרויקט הגמר שלה ונותנת לנו הצצה ראשונה!
רון שריג, תקשורת חזותית
איך התחלת לאייר?
אני חושבת שאיור ובאופן כללי יצירה ועבודה עם חומרים תמיד היה חלק מהחיים שלי – בעצם מאז שאני זוכרת את עצמי. גדלתי עם זה. בפרט איור זה כישור שהתפתח אצלי משמעותית במהלך לימודי התואר. במהלך השנה הראשונה קיבלנו כלים מהותיים במסגרת קורסי רישום והמחשה שחיזקו וחידדו את היכולת שלי לצייר. תרגלנו המחשה של אובייקטים במטרה לאייר אותם כפי שהם נראים במציאות. למדנו על משחקים של אור וצל, קונטרסטים, פרופורציות והצללות. עבורי זו הייתה איזושהי נקודת מפנה באהבה שלי לאייר.


איך זה בא לידי ביטוי בעבודה שלך?
הפנמתי מערך חוקים באיור ריאלסיטי שהקפיצו לי את הסקיצות בכמה וכמה רמות. הייתי ממלאה את מחברת הסקיצות שלי ברישומים והמחשות של אובייקטים מזדמנים – מנורת השולחן שלי, השעון שלי, הטלפון הקלמר. האתגר מבחינתי היה להעביר אותם על הדף בצורה הכי מדויקת והכי דומה למציאות על כל פניה, סוג של ״תלת מד״ ב״דו ממד״.

זה התנהל כמו תחרות כזו עם עצמי: יש אובייקט מציאותי מולי, יש לו פרופורציות ופרטים משלו, האור נופל עליו בצורה מסויימת והמטרה שלי היא להעביר אותו למחברת בדיוק כפי שהוא ולהתעכב על כל פרט, כל טקסטורה וכל כתם. כל סקיצה כזו אני מניחה מול האובייקט המקורי ובוחנת איפה אי הדיוקים ואיך אפשר לשפר אותה.

מהם מקורות ההשראה שלך?
מקור ההשראה שלי לסקיצות זו בעיקר המציאות, ולצידה טכניקות ציור שונות של אמנים ומעצבים, רובן בפן הריאליסטי. הרעיון הוא להשתכלל וללמוד, ותמיד יש ממה. מידי פעם אני נותנת גם לרגש שלי לעבור אל לדף- לא בפן הריאליסטי בהכרח, אלא מעין ציור של מה שאני מרגישה בצורה מופשטת. יש משהו כיף ומשחרר לפעמים ב"סתם" לצייר, בלי חוקים ובלי תחרות שלי ביני לבין עצמי.

אני חושבת שהחיבור בין עבודה עם חומרים בתלת ממד לעבודה בדו ממד הוא משמעותי. הרבה פעמים, בעזרת סקיצות טובות אני יכולה להעביר את הכוונות שלי באובייקט בצורה הרבה יותר מוחשית, חדה ומדוייקת. בתלת ממד יש הרבה פעמים מגבלות של חומר וטכנולוגיות והסקיצה עוזרת לכפר על זה.

נראה שבכל זאת משהו מושך אותך לתלת ממד.
כשאני מתחילה לעבוד על פרויקט, הנטייה הטבעית שלי היא לחוש את החומר, או מה שנקרא " Thinking by Making". בשיטה כזו הפרויקט מתפתח תוך כדי עשייה אינטנסיבית של סקיצות, דו ממדיות ותלת ממדיות, מתוכן אפשר לדלות את התוצרים המעניינים וכך להמשיך לפתח הלאה עד תוצר מוגמר.

על מה את עובדת בימים אלו?
בימי קורונה אלו, אני עובדת על פרויקט הגמר שלי. הפרויקט בוחן אספקטים בטכניקת מקלעת הסלים התימנית ומתרגם אותם ל-2020 בצורה חלקה ומעודכנת. כיוון שאנחנו מוגבלים למדי כרגע, אני בוחנת את המהלכים שלי דרך סקיצות במחברת ולא רק דרך עבודה עם חומר. זה נחמד כי זה מייצר חופש וגם מאפשר לי להעביר את הכוונות שלי בצורה ברורה.


לאחרונה התחלתי לייצר לכל פרויקט שאני עושה סקצ׳בוק משלו שמאגד הכל לגביו: מחשבות ומקורות השראה רלוונטים וסקיצות כאלה ואחרות וזה די נחמד כי זה מייצר לי סדר בראש. יש קסם בלראות את כל הבלאגן על הדף. אני אוהבת לפתוח סקיצה שצוירה על גבי נייר עיתון שמודבקת למחברת ולהיזכר למה ואיפה היא נעשתה, ולמה היה חשוב לי לצרף אותה לשאר הסקיצות. זה מעין מסע שלי דרך איור, והוא לא הכי מסודר ולא הכי אחיד, אבל הוא מספר סיפור ותהליך.