לירון לוין, תקשורת חזותית
היי נועה! ספרי לנו על עצמך
אני נועה יוסיפון, בת 26 מהרצליה, סטודנטית לעיצוב תעשייתי בשנה הרביעית והאחרונה שלי ב-HIT. מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי לפתור בעיות – להבין מה מוביל למה, איך דברים עובדים, ואיך אפשר לשפר אותם. תמיד ציירתי, שרטטתי ושיחקתי עם רעיונות, עוד לפני שהבנתי שזה יכול להיות מקצוע. הלימודים עזרו לי להפוך את התשוקה הזאת למשהו פרקטי ומדויק יותר, וגם להעריך את הדרך שצריך לעבור כדי להגיע לפתרון.
איך הסקצ׳בוק שלך משרת אותך במהלך הלימודים?
הסקצ'בוק שלי הוא המקום שבו אני יכולה להוציא את כל הרעיונות – את השטויות, את המחיקות, הניסיונות המוזרים, וגם את רגעי ה"מה חשבתי לעצמי". זה המקום שבו רעיונות מתחילים, מתפרקים, ואז מתגבשים מחדש. מבחינתי, הוא לא רק כלי עבודה, אלא גם תיעוד של הדרך שעשיתי בכל פרויקט.
יש לך סקצ׳בוק ידני וגם דיגיטלי. איך את בוחרת באיזה מהם להשתמש?
הידני הוא הבחירה הראשונה שלי – אני אוהבת את הפשטות של נייר ועיפרון כשצריך לשרבט מחשבות במהירות. כשאני רוצה לדייק או להציג רעיון בצורה יותר ברורה, אני עוברת לדיגיטלי. לפעמים אני מציירת משהו על דף, מצלמת ומעבירה לאייפד כדי להפוך אותו למדויק יותר. במקרים אחרים אני מתחילה בדיגיטלי, מציירת על תמונה כדי להבין תנועות או פרופורציות, ואז מתרגלת את זה ידנית. השילוב הזה נותן לי חופש לחשוב, לדייק וללמוד תוך כדי תנועה.
מהי הטכניקה האהובה עליך?
אני אוהבת לעבוד קודם עם עיפרון, ולפעמים, אם אני מרגישה נועזת, עם עט ישירות על הנייר. כשאני רוצה להוסיף צבע וחיים, אני משתמשת במרקרים אלכוהוליים ליצירת טקסטורה ושכבות, ואז מדגישה ומבהירה עם צבעי עיפרון שחור ולבן. כל תהליך כזה מאפשר לי לשחק עם הוויזואליות וליצור משהו שמרגיש חי ומדויק יותר.
מה נותן לך השראה?
כשהייתי בחילופי סטודנטים בטייוואן למדתי לשחרר ולתת לדברים להגיע אליי. למדתי לחפש השראה עם הרגש ועם העיניים, לא רק עם הראש. זה לא בהכרח משהו שמוצאים בקלות. לפעמים זה עניין של להיות שם ולתת לזה לקרות. גם מהיום-יום אני שואבת השראה: אנשים, סיטואציות ופתרונות שלא תמיד מגיעים בקלות, אבל כשזה קורה, זה מחייב אותי לחשוב עליהם מחדש.
רוצים לראות עוד מנועה?
תיק עבודות: https://nosidesign.myportfolio.com
אינסטגרם: @nosi_design
