ספר סקיצות: ניב תשבי

ניב תשבי נמצא על הצומת שבין אמנות, איור ועיצוב.
שיר בדיחי, עיצוב פנים

ניב, ספר לנו קצת על עצמך.

אני בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל מ-2012. בעשור האחרון אני חי ועובד בתל אביב ועובד על התפר שבין תחומי האמנות, האיור והעיצוב. אני משלב עבודה עם לקוחות – לדוגמה איור ספרים, מיתוג, פרסום, תקשורת ותרבות – במקביל לפיתוח ציר עבודה עצמאי ופרויקטים אישיים כמו עבודות הדפס, עיצוב אובייקטים, פסלים ומיצבים שהוצגו בתערוכות שונות. לרוב אני משתמש בשפה גרפית של צורות שטוחות וגיאומטריות, מיעוט אמצעים ומיעוט צבע.

שפה גרפית העושה שימוש בצורות שטוחות וגיאומטריות, במיעוט אמצעים ובמיעוט בצבע.

איזה מקום יש לספר הסקיצות בחיי היום יום שלך?

ספרי הסקיצות שלי הם מרחב די טכני עבורי, שבו אני מגבש בעיקר רעיונות. בדרך כלל הם מלאים בהמון המון סקיצות מיניאטוריות שקרוב לוודאי רק אני אבין (כנראה כדי לא לאפשר להן משקל רב מדי). לרוב אלה סקיצות רעיוניות בבסיסן – השלב הכי קשה ומאתגר בתהליך העבודה עבורי. אין בהן המון ערך אסתטי. אני מסמן דרכן מחשבות ורעיונות כדי לזכור אותם ולחזור אליהם בהמשך.

תראה לנו סקיצה שאתה אוהב במיוחד וספר לנו עליה קצת.

זו הסקיצה הראשונה שיצרתי לתערוכה "Snooze" – מיצב שהצגתי בנמל יפו ב-2017. החלל הוא האנגר בגודל 500 מ"ר, מה שהיה אתגר גדול ומעט מאיים בהתחלה. הדבר הראשון שעשיתי כדי להתמודד איתו היה לצייר בפוטושופ על גבי תצלום של החלל. זה ציור די אינטואיטיבי של המחשבות שלי ביחס לחלל הרעוע והמוזנח. העבודה עברה המון גלגולים ושינויים, אבל משהו ברוח החזון הראשוני בהחלט נותר.

סקיצה "Snooze". פוטושופ על גבי תצלום של החלל

באיזו טכניקה אתה עובד?

הטכניקה שלי משתנה מפרויקט לפרויקט, בטח אם העבודה הסופית היא תלת ממדית ועשויה חומר. עבודות איור לרוב מתחילות בסקיצה מהירה על נייר, שאחריה אני מקשקש במחשב סקיצה כתמית מאוד כללית, רק כדי להבין את הקומפוזיציה הצבעונית ואת היחסים בין האלמנטים המרכזיים. אחר כך אני חוזר לנייר ומצייר לפיה לפרטי פרטים, ואז סורק ושוב חוזר למחשב לצביעה.

באיזה ספר סקיצות אתה משתמש?

יש לי המון ספרי סקיצות פעילים במקביל ועוד המון ספרים ומחברות ריקים בארון. בפרויקטים גדולים אני הרבה פעמים פותח ספר חדש, ופרויקטים קטנים יותר, שנעשים במקביל, באופן טבעי מצטרפים אליו. אני לא כל כך קונה סקצ'בוקים. את חלקם כרכתי בעצמי בעבר, את חלקם קיבלתי במתנה או אספתי לאורך הדרך. יש אחד שאני מחבב במיוחד, שבין הדפים הריקים שלו שזורים עמודים עם הדפסות ניסיון בריזו (הדפסות במכונת דפוס יפנית שנקראת ריזוגרף. ש"ב) של הוצאה לונדונית. לפעמים זה גם קצת מפריע, אבל בדפים משומשים יש משהו שמשחרר מאימת הדף הלבן.