איך זה מרגיש לשקוע לתוך היצירה ולאבד את תחושת הזמן? הכירו את סרג' רוזנוב, סטודנט שנה ג' בתקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון, שמזמין אותנו לסיור בממלכת האיור הפרטית שלו: חגיגה של מסכות יפניות, אינדיאניות ואפריקאיות בשילוב דימויים מהיומיום, תוך המנעות מוחלטת מריאליזם ומנות גדושות של חופש ודמיון.
מה זה בשבילך איור?
איור זהו המקום שבו אני אני יכול לשקוע לתוך תהליך, אני נמס בתוכו. לא מעניין אותי התוצר הסופי, אני לא מנסה להעביר מסר באיורים שלי: אלו דברים שאני עושה עבור עצמי וביני לבין עצמי ולא כדי להציג לאחרים. ספר הסקיצות שלי הוא הממלכה הפרטית שלי. כשאני מאייר, אני לא שם לב לא לזמן, לא למקום ולא לסביבה, אני בתהליך עצמו ואין שום דבר מסביב.
איך אתה מתחיל לאייר?
אני מתחיל מעיקולים. אני חושב על דימוי, מתחיל מעיקול אחד על הדף, מרכיב צורות ופולט דימויים קיימים או דמיוניים. אני לא עושה יותר מידי מחקר על מה שאני הולך לאייר, לא מתכנן הרבה מראש, אלא פשוט מגיב לדימויים שאני רואה. לפעמים מדובר בפטרנים, לפעמים בדמויות, לפעמים אלה רק צורות.
מה נושא האיור החביב עלייך?
אני מאוד מתעניין במסכות פנים, מסכות יפניות, אפריקאיות, מודרניות וגם איטלקיות. כל עולם המסכות מרתק אותי, כי הוא משלב בין הדבר הכי אנושי- פנים- ובין דברים לא-אנושיים או על-אנושיים.
ממה אתה נוטה להמנע?
אני לא אוהב ריאליזם, אני נמנע מזה ככל האפשר. אני גם פחות טוב באיורים ריאליסטיים. הסגנון הזה לא מושך אותי בשום צורה. לדעתי ריאליזם זה משהו שאפשר לתעד בדרך אחרת מאיור, בעיקר צילום. אמנם אני מתחבר מאוד לצילום אך בנוגע לאיור, אני מעדיף ליצור משהו קצת אחר. אני מרגיש שבאיור יש יותר חופש, בדיוק בגלל שאפשר לחרוג מהקיים ולהפליג עם הדמיון.
מאיפה אתה מקבל השראה?
אני מקבל השראה מציורי רחוב יומיומיים שרואים ברשת או בסביבה בחוץ. אני מחבר אותם עם דימויים של פעם, מכל מיני מקומות בעולם כמו אפריקה, יפן, התרבות האינדיאנית. לא תמיד אפשר להבחין בהשראות המקוריות כי זה עובר תהליך עיבוד ואז נוצר משהו חדש, משלי.
כל התמונות צולמו על-ידי עדן ירוחים
ליצירת קשר: עדן
