ספר סקיצות / סתיו המאירי

אלינה יריומנקו, תקשורת חזותית

היי סתיו! ספרי לנו על עצמך

אני סתיו המאירי, בת 21 מרמת גן. השתחררתי לפני שנה, בצבא הייתי מעצבת גרפית בדובר צה״ל.

מאז ומתמיד ציירתי. אמא שלי זוכרת את הציור הראשון שאי פעם ציירתי, בגיל שנתיים – בזמן שהילדים האחרים קשקשו ציירתי עכביש קטן שחור ומפורט עם 6 רגליים.

התחלתי לקחת ציור ברצינות בגיל 11, שם נכנסתי חזק לעולם האנימה ובמקביל גם התחלתי ללמוד יפנית, שהיום אני דוברת באופן שוטף.

איך התחלת לעבוד עם ספרי סקיצות?

קניתי את ספר הסקיצות הראשון שלי ב-2014, בגיל 11. הבנתי שלהחזיק ספר סקיצות זה מה שהאמנים הרציניים עושים, ורציתי לקחת את הציור ברצינות. ציירתי בספר סקיצות בעיקר את עולמות התוכן שהקיפו אותי באותו הזמן, למשל אנימה, את לינק מ-The legend of Zelda ואת פיודיפאי היוטיובר. הייתי מאוד מושפעת מהאמנים שמצאתי בטוויטר ואני חושבת שניסיתי להעתיק את הציורים והסגנונות שלהם בניסיון להפוך אותם לשלי.

כאן תראו חלק מהניסיונות הראשונים שלי אי פעם להצללות וצביעה. אפילו יש כאן ציור אחד שעשיתי מהתבוננות, של אבא שלי, אני זוכרת את תחושת הסיפוק שהרגשתי כשהבנתי שיצא לי דומה. להתחיל לצייר בספרי סקיצות היה אחד הדברים שנתנו לי הכי הרבה מוטיבציה ודרייב להמשיך לצייר בצורה עקבית, ציירתי כל יום, יום אחרי יום. אני זוכרת כמה הנאה טהורה הייתה לי מלצייר באותה תקופה, לא היה לי אכפת ולא הבנתי כשיצאו לי ציורים טובים או פחות טובים, פשוט היה לי כיף משוגע ולא רציתי להפסיק.

הצצה לספר הסקיצות הראשון של סתיו, בו אפשר לראות את עולמות התוכן שהקיפו אותה בזמן אמת.

אני מבינה מדברייך שיש לספר הסקיצות מקום חשוב בחייך. מה היינו יכולים לגלות עלייך מהצצה בספר הסקיצות שלך?

זה תלוי, כי יש לי המון ספרי סקיצות, בערך 40 במספר.
אני עובדת עם ספרי סקיצות מעל עשור ואני לא חושבת שהייתה שנה בחיי שלא ליווה אותי אחד, לפעמים שניים. השתניתי מאוד לאורך העשור האחרון וככה גם ספרי הסקיצות שלי והתכנים שבתוכם.

האמנות שלי תמיד מושפעת מעולמות התוכן שאני צורכת באותו הרגע.

בגילאים מוקדמים יותר היה אפשר לראות כמה אובססיבית הייתי לדמויות ולפרנצ׳ייזים מסויימים. בספר אחד, לדוגמה, אותה הדמות בדיוק חוזרת על עצמה לכל אורכו עשרות פעמים.

עם השנים יצאתי מאנימה והתחלתי לצייר יותר ריאליסטי, בעיקר כשנכנסתי לתיכון והתחלתי לחוות קשיים נפשיים. ציירתי קצת יותר את עצמי, יותר את חברים שלי ובעיקר ציירתי מהתבוננות. גם הפכתי יותר ״עירנית״ ובהכרה כלפי הציורים שלי. רציתי ליצור ספר סקיצות מושלם, שהדפדוף בו יהיה כמו כניסה למוזיאון, אז לא השארתי לעצמי מקום לטעויות ולקשקושים, דברים שהם מאוד קריטיים בספרי סקיצות.

בעצם התהליך שלי מאז ומעולם היה שלאורך חודשים אני אוספת בטלפון באלבום שנקרא ״השראה״ תמונות שהסתכלתי עליהן והציתו לי להבה במוח ליצור. אני פותחת את האלבום להשראה ומציירת מה שעולה לי לראש.

איזו המלצה היית נותנת לאנשים שרוצים להכנס לעולם הציור?

ציור צריך להיות כיפי וזורם, לא סבל. הרבה אנשים שנכנסים לעולם הזה ישר מחפשים למקסם את היכולות שלהם ולצייר ציור מושלם על ההתחלה.

אני ממליצה למצוא ולשמור תמונות כמקורות להשראה, זה יכול להיות דמות מסדרה שאוהבים או ספסל רחוב מגניב. דברים שאתם נתקלים בהם ומרגישים ״היי, זה מגניב ואני רוצה לצייר את זה.״ ולהתחיל לצייר. זה לא חייב להיות טוב או מדוייק. את יסודות הציור אפשר ללמוד, כמו אור וצל, תאוריית הצבע, רישום וכו. אבל אתם בעיקר תשתפרו מההתמדה. אל תפסיקו לצייר, ובעיקר שיהיה לכם זורם וטבעי ותמצאו בזה הנאה וסיפוק.

אני ממליצה להסתובב עם ספר סקיצות קטן (A5) ועפרון שיהיה פק״ל בתיק, לפתוח אותו כשיש לכם זמן מת או אפילו כשאתם יושבים עם חברים. אני עושה את זה כל הזמן, מכניסה ציור לשגרה שלי כל יום והחברים מקבלים ציורים שלהם. מגניב לא?

משתפת גם בטיפ טכני קטן ומצויין שאני קיבלתי: להתחיל מהכי חשוך להכי מואר בציור.

מהצצה בעבודות שלך אפשר לראות שאת עובדת בטכניקות ומדיומים מגוונים, האם יש טכניקה או מדיום שאת אוהבת במיוחד?

אני ממש אוהבת לצייר בצבעי גואש. אני חושבת שזה המדיום האהוב עליי, משום שהוא ג׳וסי וכיפי ואפשר להגיע איתו לתוצאות כל כך טובות.

אני אוהבת גם לצייר בפחם ובעפרון, כי הם מאפשרים עבודה באור וצל שמובעת הכי טוב על סקאלה מונוכרומטית של שחור-לבן, בלי התערבות של צבע.

טכניקות ומדיומים שונים ומעניינים בעבודותיה של סתיו

כפולה מלאה בצבעי גואש, המדיום האהוב על סתיו

תוכלי לשתף אותנו בסקיצה שאת אוהבת במיוחד?

יש לי יותר מדי סקיצות שאני אוהבת, אבל הסקיצות המעניינות והמגניבות באמת הן אלה שנמצאות מאחורי היצירות הגמורות שלי, כשהופכים את הדף. כשאני מתחילה לצייר אני תמיד לא מרוצה מהסקיצה הראשונית, היא גדולה מדי או בפרופורציות הלא נכונות, וכו וכו… ולכן אני הופכת את הדף ושם מציירת את הציור מההתחלה ועד הסוף. ככה נשארת מאחורי היצירה הגמורה הסקיצה ההתחלתית וזה כמו לצפות ב"לפני ואחרי".