עדי ארדון היא מאיירת ומעצבת בוגרת שנקר. בסקצ׳בוק שלה היא משלבת טכניקות ובונה עולם של צבעים וצורות שיעלו לכם חיוך גדול על הפנים.
רון שריג, תקשורת חזותית
ספרי לנו קצת על עצמך.
שמי עדי, אני מאיירת ומעצבת המתגוררת בתל אביב. התחלתי לצייר מגיל מאוד צעיר. למדתי אמנות במשך הרבה שנים ואני חושבת שזה הדבר היחיד שאני יודעת שאעשה כל חיי. כשהגעתי לשנקר לא חשבתי שאלמד איור, איכשהו התגלגלתי למחלקה ושם נפתחו לי עולמות חדשים ומדהימים.
מה הם מקורות ההשראה שלך?
זאת קלישאה להגיד שכל דבר הוא השראה בעיניי? אם אני נתקעת ולא יודעת מה לצייר, אני מסתכלת בבית על עציצים וחפצים שעוד לא נתתי עליהם את הדעת, מסדרת לי קומפוזיציה, פותחת ספרי אמנות. כשאני בחוץ, המצלמה שלי בפלאפון תמיד מוכנה לצלם שילובי צבעים מעניינים או פרחים. אפילו כשאני רואה טלוויזיה אני יכולה לעצור ולצלם את המסך.
איך היית מתארת את תהליך העבודה שלך?
אין לי דרך אחת לעבוד. עם הסקצ׳בוק אני לא מתכננת בכלל, כשאני לוקחת אותו לטיולים או בבית אני מציירת את מה שאני רואה לנגד עיניי, את העולם עם קצת יותר צבע. פשוט עושה.
כשאני פועלת מחוץ לסקצ׳בוק אני יכולה לראות פרח או צילום כלשהו שיציתו לי את הדמיון, ואז בעיני רוחי אדע מה אני עומדת לצייר ואפילו אעשה סקיצה קטנה בצבעי עיפרון שלא יברח. בשני המקרים אף פעם לא יוצא לי כמו שדמיינתי לעצמי, וזה דבר נהדר לדעת לשחרר.
מה הטכניקה המועדפת עליך?
הטכניקות שלי מתחלקות לתקופות. בלימודים הייתי מציירת באקריליק, אחרי הלימודים הייתה לי תקופה של צבעי עיפרון. עכשיו אני עמוק בפסטל שמן, התאהבתי בזה ואני נהנית מכל רגע. אין דרך ״נכונה״ לצייר איתם, הכי כיף להשתולל איתם ולהתנסות. גם הבלגן שהם יוצרים זה חלק בלתי נפרד מהחוויה.
על מה את עובדת בימים אלו?
לאחרונה התחלתי לצייר בגדול, אפילו קניתי פסטלים עצומים. זה נחמד כי אז הגוף נכנס לפעולה וזה נותן נופך נוסף לציור. אני גם מאוד מתעמקת בפרחים כנושא ציור כרגע. יש משהו מעניין בלקחת פרח, שהוא דבר מאוד עדין, ולתרגם אותו בצבעי פסטל, שהם מטבעם מאוד גסים וקשה לשלוט בהם.
טיפים מנצחים?
יש צבע בכל דבר, תתפרעו!
