ספרי לנו קצת על עצמך.
שמי עטרה ליפקין ואני סטודנטית לתקשורת חזותית בבצלאל.
איזה מקום יש לספר הסקיצות בחייך?
אני מציירת מגיל יחסית צעיר, ותמיד השתמשתי בספר סקיצות. מקומו בחיי השתנה במהלך החיים, אבל הוא תמיד שימש בשבילי מקום ללמידה ולגדילה. כיום אני משתמשת בעיקר בשני ספרי סקיצות: הראשון מוקדש לציורים יחסית ריאליסטיים ויש לו עבורי מטרה תרפויטית בעיקרה. מכיוון שאני מציירת כל כך הרבה זמן, הפעולה של לייצג אובייקט או דמות כפי שאני רואה אותם היא היא פעולה שמרגיעה אותי ועוזרת לי לקחת קצת הפסקה במהלך היום. אלו הציורים שאני בדרך כלל מעלה לאינסטגרם. הספר השני שיש לי הוא קטן והרוס הרבה יותר, ובו אני משתדלת לצייר בצורה יותר משוחררת ונסיונית. זהו ספר סקיצות שאני משתדלת לא להראות לאחרים, כי אני ממש רוצה לשחרר מעצמי את הרצון שזה יראה טוב.
את ממליצה על שימוש בספר סקיצות?
אני לגמרי ממליצה על שימוש בספר סקיצות אבל גם מאוד ממליצה לשחרר ממנו ציפיות או לחץ. יש לי הרבה ספרי סקיצות לא גמורים, כי נהייתי יותר מידי precious לגביהם. אני מאפשרת לעצמי להרוס ולקמט את הסקצ'בוקים שלי ובכוונה לעשות ציורים "מכוערים". אני תמיד בשאיפה להפוך אותו למקום של משחק, כמה שיותר. אני ממליצה לשפוך על הספר קצת מיץ, או לקשקש עליו מלכתחילה בכל מיני עמודים, ככה שאין ברירה אלא לשחרר.
שתפי איתנו סקיצה שאת אוהבת במיוחד.
הסקיצה האחרונה שעשיתי. בציור רואים ילדה עם מסיכה ולרגליה יש קערות בצורת פרצופים משונים. הציור מבוסס על צילום מספרו של Ossian Brown בשם Haunted Air. אני אוהבת אותה כי היא מתחילה לשלב את הטכניקה הריאליסטית ביחד עם הציור המשוחרר שאני עושה בספרי הסקיצות הקטנים והאישיים.
מה הסגנון והטכניקה האהובים עלייך?
ציור עם עט כדורי, הכי פשוט וזול שיש.
מהם מקורות ההשראה שלך?
בעיקר דמויות יומיומיות וגם דימויים משונים ומסקרנים, שנוטים לכיוון האלביתי והחלומי. אני גם אוהבת שהציורים לא לוקחים את עצמם ברצינות מידי, ויש בהם מין הומור עדין.
