
היי עמרי, ספר לנו על עצמך. מה אתה עושה?
היי אני עמרי, בן 33, גר ועובד בתל אביב.
אני מעצב מוצר ומנהל פרויקטים בסטודיו ״NOMADITY״, סטודיו לפיתוח מוצרי טקסטיל. לרוב מוצרים שמתממשקים לגוף, אבל גם כאלה הקשורים למגוון רחב של תחומים בשוק.

תמיד אהבת לרשום?
אני מניח שכן, יש תקופות שאני רושם יותר ויש כאלה שפחות. בלימודים בבצלאל במחלקה לעיצוב תעשייתי רשמתי המון ושיפרתי את היכולות, אבל אפשר להגיד שרישום תמיד הייתה דרך ביטוי עבורי שמלווה את המחשבה והיצירה.

אתה בוחר מה לרשום?
אני מניח שמה שאני מצייר קשור לדברים שאליהם נחשפתי, או שבהם אני מתעניין באותו רגע. לרוב אני נמשך לצורות גיאומטריות, לקווים ישרים. יש לי את הקו שמעניין אותי, שדרכו אני מבטא את עצמי בצורה הכי נקיה וברורה.


מה אתה הכי אוהב לצייר?
קשה לי להגיד. משהו בפעולת הרישום, ממש בקטע הטכני של להתרכז, לחשוב לאן הקו צריך ללכת ולהשיג התוצאה שאני מחפש לא באמת גורמת ל-מה להיות חשוב, אלא יותר ל-איך. הרבה מתוך זה יתכתב עם עולם האדריכלות, גופים תלת מימדיים ועוד.

ספר לי על השימוש בספר הסקיצות בעת המילואים – האם הסקיצות עזרו להעביר את הזמן בעזה?
באחת מהחופשות הביתה ביקרתי חברים מהעבודה והם הביאו לי פק"ל קטן עם ספר סקיצות ועט, כזה שנכנס לכיס של המדים, וזה היה מהמם, התחלתי לתעד מבנים וחללים ששהינו בהם, הרבה חדרי מדרגות וקונסטרוקציות חשופות. זה לגמרי החזיר אותי הביתה, לעשות את הדברים הנורמליים שאתה רגיל לעשות בתוך כל הטירוף הזה.

האם יש הבדל בין הרישומים שלך מתוך עזה לבין אלה מהבית לאחר מכן?
אני מניח שכן, הסביבה משפיעה על הדרך שבה אתה חווה רגע מסוים.
בין אם זה הבחירה בקצב הקווים, העובי שלהם, חוסר הסבלנות של פעולה רפטטיבית, כל אלו השפיעו גם על ה"מה" וגם על ה"איך".

אינסטגרם: omri_cohen90