היי ענבל, ספרי לנו על עצמך.
שמי ענבל הופמן, ילידת 73'. סיימתי תואר בתקשורת חזותית בבצלאל ב-2000, הייתי מאיירת עד שנמרודי נכנס לכלא (חפשו את זה!), מעצבת אופנה עם חיבה עזה לדפוס משי עד שנולדו לי הילדים, ואמנית פעילה עד שסיימתי את התואר השני ב-MFA בצלאל ונעלתי את התערוכה במוזיאון ישראל באוקטובר 21'. מאז אני מקעקעת כפרקטיקה מקצועית.
איזה מקום יש לספר הסקיצות בחיי היום-יום שלך?
ספר הסקיצות הוא מרכז חיי. אני כותבת בו מחשבות שאסור לשכוח, ראשי פרקים להרצאות שאני מעבירה, רעיונות לסטורי באינסטגרם של מחר ומכתבי שטנה לאנשים נכלוליים שכנראה לעולם לא אשלח. בין כל אלה אני גם מציירת מתווים לפסלים וקומפוזיציות לקעקועים.
שתפי אותנו בסקיצה שאת אוהבת במיוחד.
זו סקיצה לעבודה מתוך התערוכה שלי בבית טיכו בירושלים. שקיות הניילון המנופחות היו סקיצה שהיה קשה מאוד לבצע, ואחר כך גם להתקין. זו עבודה שהיה צריך לתכנן בחלקים, שהתממשקה לעבודות אחרות באותו חלל, וגם לקירות ולתקרה. למעשה עד להתקנה עצמה בבית טיכו לא ידעתי איך היא תראה.
באיזו טכניקה את עובדת?
השאלה היא באיזו טכניקה אני עובדת על מה ומתי. אצלי בסטודיו אני מפגישה בין מדיומים ושיטות עבודה שעל פי רוב לא יוצא להם להתחבר אלה עם אלה. אני עובדת באפיניטי על האייפד לצורך הקעקועים, במסור וגרונג ומברגה ומקדח עמוד על פסלים מעץ, בדבק ומספריים על קשי שתייה ובתוכנות עריכה על סרטי וידאו. אני אוהבת חומר, לגעת בחומר וללמוד טכניקות חדשות.
באיזה ספר סקיצות את משתמשת?
הפורמט הקבוע והאהוב עליי מכולם הוא קצת מאורך, עם נייר מעט צהבהב כמו של פעם וכריכה שחורה מחוספסת שקונים ב-Flying Tiger בחמישה יורו. בכל פעם שהייתי במילאנו או בברצלונה הייתי קונה לי כמה כאלה, כל אחד מספיק לשנה פחות או יותר. עכשיו כשפתחו פליינג טייגר בעזריאלי, אני יכולה לקנות אותם בארץ.
חוץ מזה יש לי פנקס סקיצות זרוק בתיק, לכל מיני דברים יותר מיידיים. לאחרונה התחלתי להשתמש בספר סקיצות עם גריד איזומטרי, כי כל הקעקועים שאני מתכננת יושבים על גריד תלת מימדי איזומטרי. כנראה שגם בדו-מימד אני עדיין קצת פסלת.
