עד לא מזמן רון שריג ריכזה את מדור ספרי הסקיצות של מגזין כולעיצוב. עם העברת המקל, הגיע תורה לככב במדור. ספר הסקיצות של רון שופע באיורים קסומים ודמיון, למידה והתנסות בטכניקות וסגנונות שונים של איור.
אופיר חמו, תקשורת חזותית
ספרי לנו קצת על עצמך. איך התחלת לאייר?
אני רון שריג, בת 25, סטודנטית שנה ג' לתקשורת חזותית ב-HIT. כשהייתי קטנה, בסביבות גיל 5-6, חלמתי לנגן על תופים אבל ההורים שלי, שהיו פחות בקטע, אמרו לי ״קחי עפרון ותציירי״. מפה לשם התחלתי לצייר והתאהבתי בזה. גדלתי על ספרי פנטזיה, מגיל 4 אבא שלי הקריא לי את הספרים האהובים עליו. התחלנו בהוביט, המשכנו להארי פוטר, האריה המכשפה וארון הבגדים, פיטר פן וכדומה. בזכות האיור נפתח בפניי עולם חדש, יכלתי להמחיש את עולם הדמיון שנבנה אצלי במשך שנים.
עם הזמן חיפשתי את הכיוון שלי וניסיתי כל מיני תחומים. בהתחלה הייתי מציירת הרבה דמויות, פיות ונסיכות והייתי ממציאה לכל אחת מהן סיפור משלה. אני זוכרת שהייתה לי מחברת שכל יום הייתי מציירת בה פיה אחרת, לפעמים זו הייתה פיית הלילה ולפעמים פיית התותים- בעולם שלי כל דבר היה יכול להפוך לפיה.
בחטיבה התעניינתי באופנה ולמדתי תפירה ואיור אופנה. למדתי בסטודיו במשך כמה שנים ובתיכון המשכתי גם ללמד שם ולהעביר סדנאות וקייטנות. אהבתי אופנה מאוד, אבל פחות ליצור אותה אלא יותר לצייר אותה.
משם המשכתי לעולם הגרפי: למדתי פוטושופ ואילוסטרייטור ומהר מאוד מצאתי את עצמי נמשכת לאפשרויות האיור שבהן. ההתנסויות השונות נתנו לי המון ואני מרגישה שמכל דבר שעשיתי נבנית עוד שכבה שלי ושל הזהות שלי כמעצבת. כמו בעבר כך גם היום, אני עדיין מחפשת את הטכניקה והשפה הנכונה לי, ואני משתדלת כמה שיותר להנות בדרך. היום אני מאיירת הרבה דמויות ופורטרטים. אני משתמשת ברפרנסים ובטכניקות שונות וממשיכה ללמוד כל הזמן.
לפני שנה הקמתי את העסק הראשון שלי והתחלתי לאייר באופן מקצועי. אני מאיירת Live באירועים ומתמחה בכל מה שקשור לאיורים בהזמנה אישית, מתנות לחברות וארגונים.
שמתי לב שאת משתמשת בהרבה טכניקות. מה הטכניקה המועדפת עלייך ולמה?
אני מאוד אוהבת עפרונות ובעיקר את הרכים שבהם, שתמיד הם יהוו את הבסיס בציורים שלי. גם כשאני עובדת באייפד אני מעדיפה להשתמש במברשות שמנסות לחקות את הסקצ׳בוק והעבודה הידנית.
בזכות הלימודים זכיתי להתנסות במגוון טכניקות וחומרים: האהובה עלי שהפכה לתחביב היא הדפס לינולאום. בשנה ב' עיצבתי סדרת פוסטרים לפסטיבל מספרי סיפורים ובעזרת הטכניקה הזו יכולתי להעניק ללוגו את הטקסטורה וההרגשה שהתאימו לקונספט שלי.
מהם מקורות ההשראה שלך?
האורים ותומים שלי בעולם האיור הוא נחום גוטמן. בתרגיל בשנה ב׳ עיצבתי קטלוג לתערוכה שלו ונחשפתי לעולם ומלואו, לכתיבה ולאישיות שלו וכמובן לאיורים ולציורים. התאהבתי קשות. בספרים ובראיונות גוטמן מספר על השילוב ביצירות שלו בין עולם ודמיון, בין פנטזיה למציאות ואיך האחד משלים את השני. הדרך בה הוא ראה את העולם נחקקה בי ונשארתי מהופנטת ממנו עד היום. בקיצור, מעריצה.
בשנה האחרונה התחלתי לצלול לתוך סגנון האיור של שנות ה-50: האיורים הפשוטים והמוקצנים, האופנה והמוזיקה ממלאים אותי בשמחה והשראה. אני מאוד אוהבת את האיורים של המאייר הקנדי Tom Froses ולומדת ממנו המון.
איך היית מתארת את תהליך העבודה שלך?
אני עובדת עם המון רפרנסים ומתחילה תמיד ברישום אינטואיטיבי. ראיתי הרצאה של תום פרוסס בה הוא מדבר בה על החשיבות והייחודיות של איור בקו בטוח ולא מושלם ומאז אני משתמשת בטכניקה הזו- מתחילה בציור בקו ״בטוח״ של מה שאני רואה ומשם בונה ומשכללת. בגלל שאני אוהבת לאייר דמויות, אני עובדת המון עם צילומים של אנשים כנקודת ההתחלה שלי.
פרויקט מיוחד שעשית עד כה במסגרת הלימודים, או במקום אחר, שבא לך לספר לנו עליו?
בשנה א' במסגרת קורס קונספט קיבלנו משימה לפתח קונספט מטקסט בנושא אהבה. בחרתי קטע מתוך הספר של דוד גרוסמן ״שתהיי לי הסכין״ שמדבר על עצם הלוז, עצם קטנטנה בקצה עמוד השדרה שעל פי רעיון חז"לי ממנה יבנה האדם מחדש בתחיית המתים והיא בעצם המהות או המשמעות שלו בעולם. הדמות בסיפור מתארת את החיפוש המתמיד אחרי ״עצם הלוז״ שלה ולבסוף היא מוצאת אותה באדם אחר. בחרתי לאייר את הסיפור כאילו המספר הוא גרוסמן עצמו ועצם הלוז שלו נמצאת בבן שלו, אורי. את הקטע הזה שמעתי לראשונה בצבא כחלק מסיור הנצחה שהוכשרתי להעביר ללוחמים ביד לשריון בלטרון, במסגרתו סיפרנו את סיפורו של אורי גרוסמן שנהרג במלחמת לבנון השנייה.
על מה את עובדת בימים אלו?
בימים אלו אני עובדת על פרויקט בקורס איור ספרי ילדים, בהנחיית נעמה בנזימן – איור מחדש של הסיפור ״חכמי חלם והירח״.
