ספר הסקיצות של שובל גלעד, סטודנטית שנה ב' לתקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון, הוא הקשקוש הכי אסתטי שייצא לכם לראות. האינטואיציה חסרת הפחד של שובל מובילה אותה פעם אחר פעם לתוצרים מדהימים ביופיים.
אופק מליק, תקשורת חזותית
ספרי לנו על עצמך.
שמי שובל גלעד, סטודנטית לתקשורת חזותית שנה ב' ב-HIT, גרה ברמת החייל שבצפון תל אביב. מגיל קטן הנושאים של גוף וצבע מאוד העסיקו אותי. החינוך הדתי שקיבלתי השפיע רבות על היצירות ועל מי שאני היום. התעסקות עם גוף, נשיות, מיניות זה דבר שלא היה לו הרבה מקום ושיח במקום בו למדתי, והחלטתי לשבור מוסכמויות, לראות את גוף האישה כיצירת אמנות ולא להתבייש לדבר גלויות. גדלתי וחונכתי בבתי דתי, אך בחרתי לחזור בתשובה של עצמי ולעזוב את הדת. אני עדיין מאוד מחוברת לאלוהים.
לחזור בתשובה או בשאלה?
העניין של חזרה בשאלה הוא שגוי בעיני, הרי התשובה היא התשובה שלי. החזרה בשאלה שולחת אותנו אוטומטית למקום שלילי. החזרה בתשובה היא עניין של התשובה הפרטית שלי.
ספרי לנו קצת על הטכניקה המיוחדת שלך.
הטכניקה שלי היא אימפולסיבית עם המון דגש על אסתטיקה. כשאני לוקחת את המכחול או את הטוש או כל דבר שפולט מעצמו דיו אל אוויר העולם, משהו בי מתרגש ורוצה לרגש בו זמנית. הרצון לא להיות מושלמת וההבנה שהבלאגן לפעמים יותר טוב מסדר נותנים לי את חופש הביטוי. הייתי מגדירה את היצירות שלי כבלאגן מסודר, כמוני קצת.
מה נותן לך השראה?
מה שנותן לי השראה זה התאהבות – התאהבות בטבע, התאהבות באנשים, התאהבות מהגשמה עצמית וההתאהבות הזאת גורמת לי לרצות ליצור דברים ולרגש אחרים ואת עצמי. שינויים והתחלות חדשות מעוררות בי יצירה חדשה, התחברות לעצמי גורמת לי לפרוח ולרצות לנגוע באנשים בלי יכולת דיבור. דבר נוסף שתמיד מרגש אותי זה נשים יפות וחזקות.
האם הסקיצות עוזרות לך בלימודים?
הסקיצות הן חלק בלתי נפרד מחיי הלימודים שלי. במהלך בתואר לקחתי על עצמי את האתגר שלא להפסיק לצייר, לעשות את מה שאני אוהבת ולהצליח לשלב את זה בכל עבודה שאני ניגשת אליה. אני מאמינה שזו בחירה שלנו איפה לשים את הדגש של היצירה. אם הסקיצות לא היו נוכחות בעבודה שלי, לא הייתי מצליחה להתחבר אל הפרויקט, ואני מאמינה באמונה שלמה שאם אין חיבור עמוק לפרויקט, הפרויקט לא יהיה מוצלח. לכן אין ספק שהסקיצות הן חלק מכל עבודה שלי.
מה תוכניותייך לעתיד?
בגדול- להמשיך לעשות את מה שאני אוהבת ולהיות נאמנה לעצמי, ולא להכנע למוסכמות חברתיות. הכי חשוב לי לאהוב את העבודה שלי, בתקווה שזה יהיה מקום בו ארגיש שאני מגשימה את עצמי כל יום מחדש. כמובן, אני שואפת להשפיע בתחום הארט והטיפוגרפיה.
