שוני עם יצירה שלו
ספר לנו קצת על עצמך.
קוראים לי שוני ריבנאי, היום אני אמן אבל עברתי דרך ארוכה כדי להגיע למקום הזה.
כשהייתי ילד הסתובבתי במעבדות במכון הוולקני לחקר החקלאות, וראיתי את כל הצנצנות והאוספים של אבא שלי. הוא היה מסתכל במיקרוסקופ ומצייר איברים ספציפיים כמו מחושים, אברי רבייה ולסתות בציפורן טבולה בדיו. העבודות שלי הן תגובה למה שהכרתי בגיל צעיר.
המשכתי ללימודים בבצלאל, שם היו לי שתי תקופות. בשנתיים הראשונות התעסקתי עם רישום ותחריטים. בהמשך הושפעתי רבות מעבודותיו של ג'וזף בויס. עשיתי עבודות ופרפורמנס, וכתוצאה מהאמנות הזו הלכתי לפרסום. כאיש פרסום הייתי ארט־דירקטור וקריאייטיב־דירקטור.
מאז פתחתי סטודיו ואני עובד על האמנות שלי. אני מרגיש שסוף־סוף אני נמצא איפה שרציתי להימצא כל חיי.
איזה מקום יש לספר סקיצות בחייך?
אני רואה ספר סקיצות כדבר שמלווה אותך, הוא מייצג את הכח לעשות משהו לאורך דרך.
האלמנט של ספר הסקיצות הוא הזמן, ולכן הוא מספר את הנרטיב שלי.
אתה ממליץ על שימוש בספרי סקיצות?
אני ממליץ על הכל, באופן אישי אני אוהב ספרי סקיצות/ספרי אמן כי, שוב, אלמנט הזמן נכנס בהם.
העניין הוא לא מה יש בכל דף בדיוק, אלא סך הכל של הדברים בכל נקודת זמן.
ספר הסקיצות מספר את הסיפור שלך.
אם יכולת לבחור טכניקה אחת להשתמש בה, במה היית בוחר?
במקרה שלי זה ציור, באופן טבעי. אני מצייר בכל הספרים שלי.
תן לנו הצצה לאיך אתה עובד?
כשאני מתחיל לעבוד אני נוגע עם הצבע בכמה מקומות שונים. לדוגמה אם אני עובד על יצירה ואני משתמש בצבע ירוק, אני אגע גם במחברת סקיצות, בשולחן גלגלת ובמחברת נוספת. לאחר מכן אקח צבע נוסף ואחזור על זה. כך נוצרות קונפיגורציות שונות מאותם צבעים עם אותו מכחול. אותם צבעים, אותם כתמים, אותו מכחול, אך יצירה שונה לגמרי.
מה הם מקורות ההשראה שלך?
העולם, החיים שלנו.
אני חושב שזה נהדר שאמנות יכולה לטפל בעניינים חברתיים, ושאמנות נותנת מזור לכל מיני מקרים כי היא מעלה את השיח לרמה גבוהה יותר.
אבל אני עייף מכך שאמנות היום נתפסת כמכשיר חברתי. אמנות היא לא רק טיפול בכאב ובצער.
אני מתלהב היום מהטבע שלנו, מהמיקרו, מהיוניברס, ננוטכנולוגיה, אני מתעניין בדברים האלה ושואב מהם השראה.
ספרי סקיצות של שוני
10 כרכים
עשרה כרכים, שוני ריבנאי, כרך א' עד כרך י', ינואר 1978. הספרים ריקים. הקונספט הוא הסיפור ולא ההופעה שלו. תרמתי כרך אחד לספריה של מוזיאון ישראל, היום הוא נמצא שם ועברו כבר 45 שנים.
עכשיו נשאלת השאלה, האם יש לי ספר בספריה של המוזיאון או עבודה בספריה של המוזיאון?
זאת הייתה צורת החשיבה בזמנו, זה היה מורד ושונה.
שיחות עתידיות עם הנכדות שלי
כשהתחילה הקורונה ב-2020 עלה לי רעיון לקיים שיחות עתידיות עם הנכדות שלי. זה התחיל בספרון קטן שבו אני מסביר להן על התחלקות התא. יש בו תמונות שלהן איתי, טקסטים, רעיונות על החיים, גזרי עיתונות, תמונות, רישומים, ציורים, דברים שהן אוהבות. בספר אני מספר להן על זנב הסנונית שגידלנו יחד, מתעד את תקופת היציקות שלי, מספר להן על הטבע, על העבודות שלי, על חוק הכבידה של איינשטיין, מתעד את הטיולים שלנו בארץ, איך שתלנו זרע של תמר, על כדור הארץ ומערכת השמש, מסביר להן על תערוכות, פוליטיקה, היסטוריה, קצת מתקופת "אהבוני", על סבתא שלהן ועוד הרבה.
הרעיון התקדם כבר לשלושה כרכים עד עכשיו, שימשיכו, ככל הנראה.
אהבוני
"אהבוני" הוא הצורך הנואש של אנשים באהבה, בהכרה, בחיבוק, במחיאות כפיים, טפיחה על השכם. התובנה שכל אחד מאיתנו צריך "אהבוני". היחיד אומר לרבים בצורה נואשת – "אהבוני".
בתקופה הזו היו לי הרבה עבודות המבוססות על "אהבוני".
היום אני רואה בעבודות האלה מרכזים, מרכזי אנרגיה, עם קשר ביניהם, כמו גלי אלקטרומגנטים.
שולחן גלגלת
שני ספרים מתגלגלים שבהם אני מתעד את חיי עם האמנות שלי. אפשר לזהות סקיצות, טקסטים, השפעות של תחומי עניין, תקופה של "אהבוני", תקופות שבהן הפסקתי לעשן ועוד הרבה.
אני עושה את זה המון זמן, זה כיף לא רגיל ובעצם מסמל את כל מה שאני עושה.
בסופו של דבר זו לא עבודה אחת, אלא אלמנט נוסף שהמסה שלו גדולה מכל פרט.
אני עובד עליהם כבר 18 שנים.
אתר: https://www.shonyrivnay.com/
אינסטגרם: https://www.instagram.com/shonyrivnay/
