סרטי מדע בדיוני שכל מעצב חייב להכיר: 2001: אודיסאה בחלל

לפעמים זה מרגיש שאנחנו חיים בסרט מדע בדיוני: מגפה קטלנית, כלכלות מתרסקות, ומציאות חדשה שבה האדם מתנתק מהעולם החיצון וחי בבידוד. ברוח התקופה, איתי שץ ממליץ על סרטי המדע הבדיוני שכל מעצב חייב להכיר (בלי ספוילרים!). האחרון בסדרה הוא 2001: אודיסאה בחלל.

איתי שץ, עיצוב פנים

2001: אודיסאה בחלל (1968)

מה כבר נשאר לכתוב על הסרט ״2001: אודיסאה בחלל״ ועל הבמאי האיקוני סטנלי קובריק? כמו אורסון וולס ואלפרד היצ’קוק לפניו, קובריק נחשב לאצולה הוליוודית. במהלך הקריירה המפוארת שלו, קובריק להטט בין ז’אנרים קולנועיים שונים ויצר יצירות מופת על זמניות כמו הניצוץ, ד״ר סטריינג’לאב והתפוז המכני. העבודה שלו שומרת על שפה ויזואלית אחידה המושפעת סגנונית ועיצובית מתרבות הפופ ארט, אדריכלות ברוטליסטית, וציורי דיוקן מהמאה ה-18.

סט החללית האיקוני של הסרט

הנרטיב של סיפור האפוס הגלאקטי של “2001: אודיסאה בחלל” משתרע על פני זמן ומרחב שרירותיים לגמרי ולמעשה לא מקיים רצף עלילתי לינארי. סצנת הפתיחה של ״2001״ מתרחשת לפני מיליוני שנים, בסוואנה אפריקאית פרהיסטורית, בה אבותיה הקדמונים של האנושות מנסים ללמוד להשתמש בכלים ראשונים בכדי לשרוד. משם, באחת הסצנות המפורסמות בתולדות הקולנוע, הסרט חותך לאוטופיה הטכנולוגית של ראשית המאה ה-21, כאשר החיים בחלל החיצון הם כבר בגדר מציאות יומיומית.

ה״מונולית״ באפריקה הפריהיסטורית

היות והסרט צולם בשנות ה-60, האפקטים בסרט נעשו כולם ללא היתרונות של טכנולוגיית המחשבים הקיימת היום, מה שהופך אותם ללא פחות ממדהימים. קובריק דרש מצוותו את הסטנדרטים הגבוהים ביותר כדי להבטיח שהאפקטים החלליים בסרט יהיו ריאליסטים ואמינים גם כעבור שנים.

תחנת עגינה גלקטית

תשומת הלב של קובריק לפרטים בעיצוביו הסינמטיים נחשבת לאגדה בחוגים מקצועיים בהוליווד. במהלך צילומי “2001”, הבמאי השאפתן חתר לבנות עולם סינמטי שלא ידמה לשום דבר אחר שנראה לפניו. לאחר שחקר עיצובים מסרטי מדע בדיוני אחרים של אותה תקופה, קובריק החליט שהוא זקוק לגישה עיצובית דמויית-מציאות בהרבה. חשוב לציין שבאותה תקופה בה קובריק וצוותו יצרו את המראה העתידני האיקוני של הסרט, סוכנות החלל האמריקאית הייתה בשלבים מתקדמים להנחית את האדם הראשון על הירח.

בסיס החלל של האדם על הירח

התפאורה ב״2001״ הלכה הרבה מעבר לטכנולוגיה המתעוררת ולתגליות המדעיות של אותה התקופה. כדי להשיג את האותנטיות הטכנית אותה קובריק ביקש, הוא שכר צוות אמנים אסטרונומיים, מומחי אווירונאוטיקה ומהנדסי חלל כדי לתכנן את לוחות המתגים, מערכות התצוגה והתקני התקשורת עבור חללי הפנים בסרט.

החללית
מלון הילטון האינטרגלקטי

התפאורה המרשימה ביותר של הסרט היא ללא ספק חלל הפנים של החללית. כדי לשחזר את חוסר המשקל בחלל החיצון, כל סט הצילומים נבנה כצנטריפוגה עצומה שמדמה את כוח הכבידה החללי. מדובר בסוג של “גלגל ענק” ששוקל מעל 30 טון, המאפשר לשחקנים יכולת תנועה, בעוד שהתפאורה מסתובבת סביבם.

סצנת הריצה המפורסמת

אף על פי שבמרבית טכניקות האפקטים החזותיים בהם השתמש קובריק כבר נעשה שימוש בעבר, רצף סינמטי אחד בסרט נחשב למהפכה טכנית ואמנותית פורצת דרך. “שער הכוכבים” המופיע לקראת סיומו של הסרט, בו נראה זרם של צבעי אורות מסחררים ופסיכודליים, נוצר באמצעות מכונת “סדק סריקה” שפותחה על ידי דאגלס טרומבול. מכונה זו מאפשרת לצלם שני מישורים אינסופיים לכאורה, שביחד משתלבים לרצף בלתי נגמר של פילטרים צבעוניים שונים המקיימים פיסת מדע בדיונית פורצת דרך.

שער הכוכבים

לסיכום “2001: אודיסאה בחלל” הוא הישג אמנותי בלתי מעורער שהפך לקלאסיקה של הז’אנר ונחשב עד היום בעיני רבים לאחד הסרטים הטובים שנעשו אי פעם. המסירות האין סופית של קובריק לדיוק טכנולוגי ועיצובי הולידה חוויה קולנועית על זמנית ויחידה במינה, שהגדירה מחדש את הגבולות של הז’אנר וממשיכה להעניק השראה לדורות של אמנים ויוצרים עד היום.

סטנלי קובריק מביים את סצנת הסיום של הסרט. קרדיט :Keith Hamshere/Getty images

*כל התמונות למעט האחרונה הן צילומי מסך מתוך הסרט.

שם הסרט: 2001: אודיסאה בחלל
שנת יציאה: 1968
במאי: סטנלי קובריק
מעצב תפאורה: רוברט קארטרייט / מעצב תלבושות: ג׳ון אילסלי/ מעצב איפור: סטיוארט פריבורן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *