על קצה החוט

טכנולוגיות עכשוויות בתחום האמנות מאפשרות ליצור יצירות גם מהחומרים הפשוטים ביותר. בספר Vitamin T: Threads and Textiles in Contemporary Art תמצאו מגוון של יצירות אמנות שנעשו מחוטי תפירה על-ידי אמנים שונים מרחבי העולם, במגוון טכניקות כמו תפירה, עטיפה, גזיזה ועוד.

רוברט מכלין, תקשורת חזותית

הרעיון של הכנת יצירת אמנות מחוטי תפירה נשמע די חדשני אם כי מעט משונה, משום שהשימוש העיקרי של חוטים הוא לתפירת בגדים, שמיכות, שטיחים וכיוצא בזה. כמובן, גם יצירה של דברים מהסוג הזה יכולה להיעשות באופן מקצועי וססגוני, אבל כשזה מגיע לתחום האמנות השימוש בחוטים יכול להוביל לתוצאות לא צפויות. הספר Vitamin T: Threads and Textiles in Contemporary Art, מגלה כיצד ניתן להמחיש נפח, מרקם וצורה באמצעות החומרים שרוב הזמן אנחנו רק לובשים אותם.

האמנית אולגה דה אמראל (Olga de Amaral) יצרה את היצירה הבאה מצמר על עץ צבוע באקריליק וג'סו (צבע המבוסס על סידן פחמתי). דה אמראל, ילידת קולומביה, משלבת ביצירות שלה סגנונות חדשניים ומסורתיים שמתמזגים לרעיון אחד, בדרך כלל תוך שימוש בצורות גיאומטריות או ספירלות.

סדרת היצירות הבאה נוצרה על-ידי האמן הרוסי יבגני אנטופלב (Evgeny Antuflev), והיא עשויה מחומרי טקסטיל ורקמה. אנטופלב נולד וגדל בטובה שבדרום סיביר. במקום הולדתו היו מתנהלים כדרך קבע טקסים דתיים בידי השאמאנים המקומיים. תפקידו של השאמאן הוא לגשר בין עולם החיים לעולם הבא ובין השאר הוא אחראי גם על גירוש שדים. אנטופלב מאוד מתעניין בתחום המיסטי, ומציג את פרשנותו באמצעות בובות בד שמדמות יצורים לא ידועים.

האמנית הבריטית פילידיה בארלו (Phyllida Barlow) ידועה בעבודותיה הססגוניות ועצומות המימדים, הזוכות לאהדה רבה ברחבי העולם. אחת מהן היא המיצב "Tip" המורכב מעשרות צינורות עטופים בבדים צבעוניים. המפגש בין החומר הנוקשה והאפרורי של הצינורות וצבעוניות ורכות הבדים יוצר ניגודיות מעניינת ומציע נקודת מבט חדשה על מה שנראה כביכול מוזנח וחסר ערך.

"טיפ", פילידיה בארלו, מוזיאון האמנות בפיטסבורג, 2013

ביצירה הבאה אנחנו רואים פסלים קטנים עשויים מזפת וכולם באותו גודל ובאותה צורה. מאחוריהם מוצגות דמויות עצומות ממדים עשויות מבד וצבועות באקריליק. דמויות הבד מתארות אישים חשובים שהשפיעו רבות על החברה האפרו-אמריקאית בארצות-הברית. לפי הקומפוזיציה של כל אחד מן המוצגים אפשר להבין שדמויות הבד העצומות הן בעצם צללים של הפסלים הקטנים. היצירה נוצרה על-ידי האמן האפרו-אמריקאי סנפורד ביגרס ׂ(Sׂׂanford Biggers), יליד לוס אנג'לס. ביגרס מדבר ביצירתו על הקהילה האפרו-האמריקאית באמריקה ועל תהליך הצמיחה שהיא עברה מקהילה שסבלה רבות מגזענות לקהילה חזקה, עצמאית ובעלת השפעה.

"Overstood", סנפורד ביגרס, גלריית בואסקי, ניו-יורק ואספן, 2017

היצירה הבאה מורכבת מפסי ברונזה מלוטשים גדולים שיוצרים יחד מסגרת בצורת משולש, ובתוך המסגרת אנחנו רואים כמויות עצומות של צמר שחור, הנראה כאריג תפור שתוכנן מראש. היצירה נוצרה על ידי האמנית ברברה צ'ייס-ריבואוד (Barbara Chase-Riboud), ילידת פילדלפיה 1939, שכיום גרה ויוצרת בפריז. רוב העבודות של צ'ייס-ריבואוד עשויות מצמר וברונזה ונוצרו בהשראת טיוליה באתרים היסטוריים בקהיר. למרות החומריות הנוקשה של הברונזה, האמנית טוענת שמדובר למעשה בחומר גמיש שניתן לשחק עם צורתו. לגישתה, הברונזה מייצגת את היופי בהתנהגות האנושית, באפשרות להיות הגון ובעל חוסן נפשי, חזק וכנה.

איפה בדיוק עובר הגבול בין אמנות לעיצוב? זה בדיוק מה שהאמנית הבריטית שרה קראו-ווסט (Sarah Crow-West) מנסה לבחון. קראו-ווסט, שנולדה בלונדון ב-1957, מציגה ביצירתה פיסות בד בצבעי אקריליק עם הדפסים צבעוניים שניתן ללבוש בתור סינר או שמלה. היא חשבה על הרעיון כאשר עבדה בסטודיו שלה ושמה לב שהיא תמיד עובדת עם סינר. מכאן והלאה היא החלה לתכנן עיצובים שונים לסינרים, בהשראת האמנית הדאדאיסטית סופי טאובר-ארפ (Sophie Taeuber Arp) ותצלום של אחותה לבושה בתחפושת אינדיאנית תוצרת בית. קראו-ווסט אוהבת לקרוא לעבודות שלה "ארכיטקטורות אבודות" משום שהן מייצגות מוצג מסודר ומתוכנן מראש אבל ללא מטרה ידועה.

האפשרות לקחת אובייקט שטוח ולעצב אותו מחדש לצורה תלת-מימדית וצבעונית מומשה בצורה מתוחכמת על-ידי האמן סם גיליאם (Sam Gilliam), יליד מיסיסיפי. רוב העבודות של גיליאם עשויות מקנבסים צבועים באקריליק, אותם פירק לחתיכות והרכיב מחדש. הסגנון החדשני שלו נחשב לפריצת דרך בתחום האמנות בסוף שנות ה-60. כפי שניתן לראות באחת העבודות שלו ("על אחד", 1970), הניגודיות המודגשת בין צבעים קרים וחמים יוצרת צבעוניות עזה. חתיכות הקנבס יוצרות ביחד מעין שמלה שמדמה את האות האנגלית "A". עבודה אחרת של גיליאם נקראת "שיגעון המאוורר" (1973). כאן ניתן לראות כיצד האמן יצר מחתיכות הקנבס צורת תלתן שמתווסף לה גם עניין מכאני, לצד משיכות מכחול שמוסיפות עניין אמנותי ביצירה.

סם גיליאם. מימין: "על אחד" (1970), משמאל: "שיגעון המאוורר" (1973)

האמנית הסינית יין זיוזן (Yin Xiuzhen) יוצרת מיצגים מורכבים מחומרים זולים יחסית. היא חוקרת בדייקנות כל מרכיב שהיא בוחרת לעבודות שלה וכיצד הוא יכול לממש את מלוא הפוטנציאל העיצובי שלו. זיוזן מבקרת בעבודתה את תרבות הצריכה המוגזמת בסין, את הבזבוז הכרוך בה ואת הנזק הסביבתי שהיא מסבה. בעבודות אחרות, האמנית דנה בקושי הרב עמו מתמודדות נשים בסין, הנדרשות לעזוב את ביתן ומשפחתן לצורך נישואין. באחת מהעבודות שלה, "עיר ניידת" (2012), רואים מבנים עשויים מבדים תפורים שעומדים על מזוודה. בעבודה הזאת האמנית דנה בנושא ההגירה, דבר נפוץ מאוד בסין, ומתארת את הקשיים בנדידה למקומות רחוקים והגעגועים לבית. יצירותיה של זיוזן מתאפיינות בסגנון רדי מייד (שימוש מחדש מחומרים ישנים), ועשויות בדרך-כלל מבגדים משומשים. ההשראה לשיטת העבודה הגיעה מאמה שנהגה בילדותה לתפור לה בגדים חדשים מישנים.