בשבוע הבא תפורסם כאן במגזין, ובמקביל גם בבניין הפקולטה לעיצוב HIT, תערוכת הקול הקורא השנתי שלנו, מגזין כולעיצוב. השנה הנושא הנבחר הוא "מהפכה" על כל משמעויותיה ונגזרותיה שנכונות לנו כמעצבים, אמניות ואזרחיםות. שושקה, אחד מסמלי החופש והמהפכה, כתבה לנו טקסט על מהפכה ואמנות, שאנחנו שמחים לפרסם כאן.
מאת שושקה אנגלמאיר
- לאמנות יש את היכולת ליצור שינוי תודעתי, ומעצם טבעה היא מהפכנית.
אמנות יוצרת תנועת מחשבה, גילוי ואפשרות לראות את המוכר באור חדש. לכן בכל אמנות יש משהו אקטיביסטי, מחולל שינוי.
- אקטיביזם אמנותי מהפכני הוא סוג של שקשוקה חריפה במיוחד, שמערבבת את האמן, המסוגר בסטודיו ומחפש השראות מעולמו הפנימי, עם האקטיביסט שמגיב למה שקורה בחוץ, לחברה, לחוסר צדק, ורוצה להשפיע וליצור מודעות. אם האמן הוא הביצה שבשקשוקה, מסוגרת בעצמה ובעולמה הפנימי, האקטיביסט הוא הפפריקה והפלפל החריף, שיוצר תגובה ישירה ורוצה להשפיע. ואם כבר נמשיך עם זה, אני אוהב את השקשוקה הארטיביסטית שלי לוהטת ומטוגנת בצבעי שמן זית.
- פעולות מהפכניות יכולות להזיז הרים. בתחילת שנות האלפיים האמן הבלגי פרנסיס אליס יצר פעולה מהפכנית בשם "כשאמנות מזיזה הרים". כמה מאות מתנדבים מאזור העיר לימה בפרו, הוזמנו להגיע לגבעה ולהזיז אותה באתי חפירה, מרחק קטן- עשרה סנטימטרים מהמיקום המקורי. זה היה מבצע עצום שעירב משטרות, הליקופטר, שנים של הכנה. הסרט שמתעד את הפרויקט מתחיל בחיפוש של פרנסיס אחרי הר מתאים להזזה. התגובות הראשונות לפרויקט שלו היו ביקורתיות, אמרו שהוא טיפשי ומיותר ומטורף. זאת היתה פעולה כאילו שולית, אבל היא קיבלה חשיפה עצומה בתקשורת, ועוד יותר משמעותית היתה ההשפעה של הפעולה על אלה שהזיזו הר. חלקם היו סטודנטים, וחלק היו תושבי שכונות עוני, שהיו רגילים לחיים פסיביים. הפעולה הסמלית הזאת גרמה להם להבנה שיש להם כוח חזק, משותף. היופי בפרויקט הוא בזה שההזזה לא יצרה גבעה טובה יותר, ולא שיפרה את הצורה. הדבר היחיד שהפרויקט יצר הוא תחושת המסוגלות של מי שהשתתפו בו.
- בארץ הכל קטן וטעון. גם המהפכות. אם הפעולה של פרנסיס היתה מתרחשת בארץ, היינו בטח מזיזים את מצדה, והיו מחאות נגד האקט, ובכל גבעה שהיינו מזיזים היו טמונות עצמות של קדמונינו זכרונם לברכה. השוטרים היו משתמשים במכת"זיות שיהיה סדר, והאמן היה נלקח לתשאול, כי הוא דומה במשהו לאשת ראש הממשלה. והיו מפשיטים אותו ובודקים בישבן אם מסתיר גרגירי חול מההר שהוזז ממקומו. אנחנו מדינה מטורפת. זה ברור, לא?
- בשנים האחרונות האמנות הארטיביסטית בעולם בפריחה אדירה. אמנים רוצים להיות מעורבים ולהשפיע, לא רק בתוך השיח האמנותי אלא במציאות שמחוצה לו. אמנים כמו בנקסי, מרינה אברמוביץ', איי וויי וויי שפועל למען האזרחים בסין והפליטים הסורים, נוגעים בנושאים חברתיים, מתקשרים מחאה. ברור שגם אמנים קלאסיים יצרו אמנות שהיה בה מסר חברתי: גויה עם ציורי המלחמה הנוראים שלו, רמברנדט, פיקאסו עם הגרניקה, ובויס עם המסר שכל פעולה כלכלית היא אמנותית וש"כולנו אמנים". יש עוד המון. הדאדאיסטים הם ארטיביסטים, דושאמפ הוא ארטיביסט. הוא חולל מהפכה בתפיסת האמנות, שיש בה מחאה סמויה, או אולי גלויה, נגד מה שנחשב אמנות, שהשפיעה וחוללה שינוי. לא ראיתי אותו ברשימות של אמנים ארטיביסטים, מבחינתי הוא לגמרי שם. לוקח הפסקה לרגע. זה בסדר? דושאמפ והמשתנה שלו הזכירו לי שצריך הפסקה קטנה בעצמי.
- החל משנות ה-60 היו כל מיני קבוצות מהפכניות שפעלו להעלות מודעות לנושאים כמו פמיניזם: הגרילה גירלס שפעלו כאנונימיות, במסכות גורילות, להעלות מודעות לחוסר שוויון ואפליה מגדרית באמנות. הן יצרו שלט פרסומת שהוצב בחוצות, עם צילום דוגמנית עירום במסיכת גורילה, וכתובת "האם נשים צריכות להתפשט כדי להיכנס למוזיאון?". ג'ני הולצר הציבה גם היא שלטי ניאון עם מסרים חברתיים בחוצות ניו יורק.
גם אמנים שלא מדברים עליהם כאקטיביסטים, יש בהם ניצנים של זה. לדוגמה: הציורים המשגעים של זויה צ'רקסקי על החוויות של העולים מרוסיה, על המצב החברתי בפריפריה, או מהתקופה האחרונה על מצבן של נשים בזנות, הם ציורים שמעוררים מחשבה ומודעות חברתית, ואלה נבטים של שינוי.
אני זוכר את דודו גבע מפזר בגינות ציבוריות שלטים כתובים ביד, בטושים על בריסטולים, "פה נוקנק הברווז". זה ארטיביזם מהסוג השטותניקי שמזריק הומור ואבסורד, לציבור הרציני מידי. האמנות בארץ זהירה ולכן לרוב המסרים עדינים ומתחשבים. בגלל שכולנו שרויים באמבטיה קטנה משותפת, כל חריגה, אמיתית, מסתכנת בהגליה מתערוכות, מוזיאונים ופרסים. לכן, למרות הסכנה המוחשית לדמוקרטיה ולאמנות, היצירה הנהדרת שהיתה בבלפור, מסיכות ושלטים וצוללות מתנפחות, הגיעה ברובה מההמונים שהגיעו להפגנות, וכמעט שלא מאמנים ויוצרים. וככה גם בקפלן עם מיצגי השפחות, פינק פרונט – החזית הורודה ואחרים. גם בזמן שהכנסת כמעט חוקקה חוק שפגע באמנות עצמה, בחופש הביטוי, אמנים הסתפקו בהפגנה רפה ברחבת הסינמטק.
מחאת האמנים כנגד חוק הנאמנות בתרבות היתה רפה מידי לטעמי. להיות ארטיביסט זה לא להסתפק בנאום נגד החוק, לחבורת אמנים שחושבים כמוך. החוק הנוראי הזה איים לסרס את האמנות, לאשר אותה רק אם עוברת את מבחן הפטריוטיות של שרת התרבות רגב, ומיטב האמנים הסתפקו בהפגנה אנמית ברחבת הסינמטק. יום אחרי ציירתי שלט "נאמנה לאמנות", הגעתי לכנסת, שרפתי אותו ליד משמר הכנסת, ונלקחתי לתשאול. לפעמים קשה לעורר אמנים לצאת מהסטודיו, לא פחות מלעורר אזרחים.
יום אחרי האירוע בכנסת יזמתי ביחד עם האמן אורן פישר את פרפורמנס "שורפים אמנות", אירוע שבו השתתפו סיגלית לנדאו, אבנר בן גל, שחר סריג ואמנים רבים אחרים, והקרבנו בכיכר המדינה יצירות, שרפנו אותן כמחאה כואבת וצועקת נגד החוק. פעולה ארטיביסטית שקיבלה כיסוי תקשורתי רב, ולמחרת ירד החוק מסדר היום הציבורי.
זמן קצר לאחר מכן הוזמנתי לארוחת ערב במצודת זאב עם מירי רגב, שיזמה את החוק. לא יודע למה החליטו שרוצים את שושקה שם. הגעתי עם עוגת שוקולד גדולה עם כתובת סוכריות וקצפת: "מירי רוצה נאמנות. קחי כלב." הייתי באירוע עד שהאחראי הבין את המסר ואנשי ביטחון ביקשו ממני להתפנות.
- תל אביב נהדרת וידידותית למחאות. אני מרגיש כאן בבית. יותר מאתגר לצעוד שושקה עם שלט נגד הסתה בירושלים, מאשר בשדרות רוטשילד או אלנבי. גם ככה, מידי פעם היו בתל אביב מעידות. למשל השלטים "אנחנו או הם", שלטים גזענים מסיתים שנתלו בתחנות אוטובוס בת"א וביפו. לא חיכיתי לערעורים משפטיים. לא יכולתי לסבול את השלטים האלה, שפורסמו מטעם סיעת הליכוד בתל אביב. ציירתי שלט אלטרנטיבי ובמשך ימים כיסיתי את השלטים המסיתים. לשמחתי העירייה החליטה להסיר את השלטים, בין השאר בגלל פעולות הכיסוי. כמה חודשים אחר כך העירייה העניקה לי את אות "האיש ההולך", על פעולותי האקטיביסטיות נגד הסתה.
היה לי רצף של פעולות מחאה שהצליחו. יזמתי פעולה ברמלה: כיסיתי כרזות שהסיתו נגד תושבים ערבים בכרזה אלטרנטיבית שציירתי, שקוראת לסובלנות ואחווה. הכרזות המסיתות הוסרו מהרחובות יום אחרי הפעולה. פעלתי נגד ניסיון של תנועת ש"ס לעצור את מצעד הגאווה בנתניה. הניסיון של ש"ס נכשל. פעולות נגד הדרת נשים, נגד גירוש פליטים, נגד ניסיון של עיריית חיפה לסרב לרישום ילדים דרוזים לבתי ספר בעיר. ועוד הרבה פעולות אחרות. נכנסתי, כשושקה, לרשימת "מאה המשפיעים של ישראל", עם טראמפ, פוטין וביבי. ההצלחות הן לא בהכרח רק בגלל הפעולות שלי, קשה למדוד בדיוק מה השפיע על מקבלי ההחלטות, אבל ברור שהחשיפה הציבורית סייעה ליצור לחץ ולהשפיע.
- שושקה מהפכנית בלי לדעת שהיא כזאת. היא הפכה אותי ממאייר מופנם, שרוב זמנו ליד שולחן עבודה בסטודיו, לגיבורת על אנרגטית, אקטיביסטית בעירום עשוי בד וספוג. היא אמיצה וחסרת פחד.
- הפעולה המחאתית שלי בשנים האחרונות גרמה לי להבין את הכוח שיש לפעולה של יחיד, או יחידה במקרה שלי. ההבנה שכל אחד יכול ליצור לחץ, ולגרום לשינוי חשובה מאוד, כי נותנת ביטחון ואומץ.
- מה נאמר למושחתים? מ ה פ כ ה !!! העולם התחיל בתוהו ובהו, ואז הגיעו היופי והאור. ככה גם המהפכות. הן הפרוזדור שמוביל אל החופש.
