היי אורי, ספרי לי על הע' שעיצבת.
בני האדם בונים, ואותי זה מלחיץ.
המון פעמים אני תוהה מה יהיה כשתיגמר האדמה שנוכל לבנות עליה, ועם גידול האוכלוסין המסחרר כנראה שזה יקרה יותר מהר משחשבתי. אז בזמן שאני מתבאסת על זה שיש מצב שלא יהיה לי בית עם חצר, ושאני אחיה בתוך תא מתחת ל-74 התאים הנוספים שבנו מעליו, עוזרת לי המחשבה שיש כאן מישהי (מישהן?) הרבה יותר חשובה ממני, שבלעדיה אני ושאר בני האדם לא נוכל לצאת מן התסבוכת שנכנסו אליה.
זאת הפטריה, הפטריות, שעליהן בהחלט הייתי שמה את הכסף שלי, אם היה לי מספיק ממנו…
פטריות עולות על כל טכנולוגיה מתקדמת. הן יכולות לסנן לנו את המים, לבנות מבנים מורכבים ועמידים, הן מעשירות את מערכת המיקרוביום באכילתן, איתן מיחזור אשכרה יכול לתפוס תאוצה ויש להן את היכולת לסלול נתיבים ביניהן, שמהנדסים ומתכנני ערים יכולים ללמוד ממנה דבר או שניים.
כרגע יש המון זני פטריות בסכנת הכחדה. אחת הסיבות העיקריות לכך היא שאין להן שטחים אידיאלים ותנאים טובים לצמיחה. מה שעצוב בכל הסיפור הוא שהבנאדם הפרטי לא הספיק לחקור או להכיר אפילו אחוז אחד מכמות הפטריות שמוצעות לו. חבל שבזמן שאנחנו מתעסקים בפיתוח של AI ורובוטים למיניהם במטרה ש״יקלו״ על בני האדם במשימות טריוויאליות, לא משכילים ללמוד ולנצל את הפטריה.
הציגי את עצמך לקוראות.י המגזין.
היי, אני אורי טרייסון, גרפיקאית טכנופובית. אני עובדת ב-toi.lab, מעבדה לפיתוח צעצועים, שם אני מנהלת את החנות. אני יכולה להגיד שהיצירה פוגשת אותי ברמה הכי עמוקה כשאני מציירת.
אני לא אוהבת לתכנן, אני מתחילה בכמה צורות עם עט פיילוט כחול בדרך כלל, הופכת את המחברת מדי פעם ורואה לאט לאט מה נרקם. לפעמים זה באמת מרגיש כמו לרקום שטיח או משהו בסגנון.
עיצה לסטודנט.ית?
תקנו סקצ'בוק ותשרבטו בשיעורים. זה מדהים לראות מה היד עושה בזמן שהמוח מתעסק במשהו אחר.
