בימים אלו מתקיימת התערוכה "פטינה" של הצלם גולי כהן בגלריה ויטרינה. התערוכה מזמינה את הצופים לדלג בין צילומי אופנה לצילומי אמנות, בין המוכר לזר, ובין הנסתר לגלוי. גולי מלמד אותנו להתבונן כבלשים, לחפש רמזים ולראות מעבר לצילום. מהרו לראות!
אלה אלחזוב, תקשורת חזותית
[/column] [column]גולי כהן, אחד הצלמים הגדולים בארץ בעולם האופנה, התחיל את הקריירה שלו כאסיסטנט של צלם מוביל. הבחורות היפות, האנרגיות והאסתטיקה משכו אותו לעולם הזה ומשם הפך לצלם אופנה. הוא עבד עם שמות גדולים בתעשייה, עם מגזיני אופנה מובילים ועם סוכנויות פרסום רבות. כיום גולי מרצה בבצלאל על צילום כמדיום אמנותי.
את מה שלמד במהלך הקריירה שלו כצלם אופנה, שילב גולי יחד עם הסקרנות שלו לחשוף את האמת. מצד אחד, המאמץ של צילומי האופנה הם ליפות את העולם, להציג לנו אוטופיה שלא קיימת, דמות מקושטת עם מבט תלוש. מצד השני של הסקלה נמצא צילום אמנותי שמראה לנו את ההפך מאוטופיה, מנציח את המציאות, ועוסק ברגש, בתחושה ובמקום.
[caption id="attachment_7433" align="aligncenter" width="900"]
מתוך התערוכה. צילום: גולי כהן[/caption]
כבר בתחילת דרכו תמיד עניין אותו מה שנחשב ל"יפה", אך לא רק החוץ של ה"אובייקטים" שצילם, אלא גם הפנים, מה שלא נראה ממבט ראשון. בתערוכה זו מדבר גולי על הגבול בין הפנים לחוץ, בין צילומי אופנה המסחרים לבין צילומי האמנות, בין הנסתר לגלוי. באמצעות המפגש הזה בין שני העולמות, יצר גולי תערוכה מסקרנת שמכריחה את הצופה לראות מעבר למה שמוצג.
[caption id="attachment_7438" align="aligncenter" width="900"]
מתוך התערוכה. צילום: גולי כהן[/caption]
בראיון שהתקיים יחד עם דנה אריאלי, דקאן הפקולטה לעיצוב והאוצרת הראשית של התערוכה, נשאל גולי למה הוא קרא לתערוכה "פטינה". בתשובה ענה: "תמיד עניין אותי לחשוף את הנסתר, את מה שמצוי מתחת". המושג פטינה בא מעולם החומר. זו התרכובת שנוצרת עם הזמן על חומר מתכתי כלשהו. הציפוי שנוצר על המשטח מעיד על גילו המתקדם. ככל שעובר יותר זמן התרכובת נותנת את אותותיה ומסתירה את החומר המקורי.
[caption id="attachment_7443" align="aligncenter" width="900"]
מבט אל התערוכה באירוע הפתיחה. צילום: אלה אלחזוב[/caption]
ממבט ראשון התצלומים נראים רנדומליים לחלוטין, מקבץ של תצלומי אופנה של נשים יפות ורזות, מקומות נטושים, שירותים ואפילו כלב. אבל אם מסתכלים שנית, עמוק יותר לעבר התצלומים, או בראיה רחבה יותר ניתן לראות שלכל תצלום יש עולם ומלואו שמסתתר בו: הבעה, תנועה, רקע, פעולה ותפאורה. המטרה היא לחשוף את הנסתר בתצלום. התצלומים הם ללא שם. הם גם לא זקוקים לשם, מכיוון התצלום מדבר בשם עצמו.
[caption id="attachment_7447" align="aligncenter" width="900"]
מתוך התערוכה. צילום: גולי כהן[/caption]
התצלום של האישה עירומה הוא התצלום שמיד תופס את העין. מעבר לעירום והבעה הריקה של המצטלמת, העין התמקדה ישירות ברקע שנראה שבור, כאוטי, ישן ומוזנח. האישה עצמה ערומה, אך נראה שלא נוח לה עם העירום. ההבעה ריקה, אבל משהו בשפת גוף נותן הרגשה של הסתרה או הגנה. כאילו המצטלמת "נתפסה" על חם ולא נוח לה עם החשיפה.
[caption id="attachment_7448" align="aligncenter" width="900"]
מתוך התערוכה. צילום: גולי כהן[/caption]
עוד תצלום שמושך את תשומת הלב בתערוכה הוא של מקום נטוש, מוזנח וישן. אין בו דמות של אישה או דמויות בכלל כמו ברוב התצלומים. התצלום מספק לנו את כל הרמזים לגבי הדמות ש"הייתה אמורה להיות שם". לפתע מבחינים במגב עם סמרטוט, בכיריים עם אובייקט שדומה לכלי לנטילת ידיים ובניירות קרועים על הרצפה. גם פה גולי לימד אותנו להתבונן מעבר למה שרואים בפעם הראשונה. לחשוף את הרמזים, את מה שמסתתר בתצלום, ולהשאיר את הצופה בתהייה מי זאת הדמות שנראית ולא נראית.
[caption id="attachment_7442" align="aligncenter" width="900"]
מבט אל התערוכה באירוע הפתיחה. צילום: אלה אלחזוב[/caption]
כמה דקות לאחר שבהיתי בתצלום של המקום הנטוש, חזרתי להביט בתצלום של אישה העירומה. ושם הבנתי! הרקע שמאחורי הדמות העירומה הוא אותו המקום בתצלום של המקום הנטוש. פתאום "הושלמה לי כל התמונה". לא רק כל תצלום מכיל את הנסתר והגלוי, אלא כל התערוכה עצמה! אם נדע להתמקד טוב בנסתר יתגלו בעניינו הרבה סודות. לא משנה כמה פטינה תהיה על "המצולמים" החומר האמיתי תמיד יהיה גלוי.
תערוכה פטינה
גלריה ויטרינה על שם ג'וליה מזרחי
מכון טכנולוגי חולון
פתיחה וסגירה : 16.5 – 6.6
שעות פתיחה: א'-ה' 10:00-17:00
אוצר: ד"ר גיא מורג צפלביץ'
אוצרת ראשית : דנה אריאלי
מנהלים שותפים: חמדה כהן ואיליה לוי
עיצוב גרפי: MOO&AR
התקנת ציוד אורקולי: משה ירונסקי
צילום תצלומי מקור: גולי כהן
תצלומי אווירה: אלה אלחזוב
[/column]
