כתבתנו בפינלנד ממשיכה בסדרת הכתבות היישר מהקור הסקנדינבי. בכתבה הקודמת הכרנו את הסביבה העיצובית ואת הלימודים, והפעם נתוודע למבנים איקוניים.
כרמל שרגאי הופמן, עיצוב פנים
יש אין סוף מבנים לבקר בהם בפינלנד, החל ביצירותיו של האדריכל והמעצב הנודע אלוואר אלטו (Alvar Aalto) וכלה בבית המומינים שבעמק המומינים – גאוותם הגדולה של הפינים (אין חנות שלא תמצאו בה מוצרי מומין – מפיות, כוסות, קערה לכלב ועוד ועוד). בכולם כדאי לבקר, אך מתוך האין סוף בחרתי להציג שלושה מבנים שהרשימו אותי במיוחד.
שלושת המבנים שאציג בכתבה נמצאים במרכז עיר הבירה הלסינקי במרחק הליכה זה מזה,
ובאמצעות הסיקור שלהם אנסה להבין יחד איתכם מהם העקרונות שמנחים את המעצבים הפינים. בואו נתחיל.
המבנה הראשון הוא כנסיית הסלע (Temppeliaukion Church), או בשמה המקורי כנסיית טמפליאוקיו. לכנסיית הסלע הגעתי עם קבוצת חברים מהלימודים. עלינו במעלה הרחוב במזג אוויר קריר, עקבנו אחרי המפה וחיפשנו את היעד במבטינו. רק במרחק שתי דקות מהיעד התגלה מבנה נמוך קומה בעל כיפה כמעט נסתרת, ולנו נשאר רק לתהות אם זה המקום המדובר ועד כמה הוא באמת מרשים.
ובכן, כן, הוא מרשים בהחלט. ואיזה מקום נהדר להמשיך בו את הכתבה הראשונה בסדרה שבה התייחסתי לעיקרון הראשון והחזק ביותר בעיצוב הפיני (בעיני כמובן), הלוא הוא החיבור לטבע. נעמדנו בכניסה ונפעמנו מהגובה ומהאקוסטיקה. העוצמה של הטבע הייתה מגולמת בבנייה, והתחושה הייתה כאילו הסלעים מחבקים אותי מכל עבר.
בפנים המבנה הוא חלל אחד פתוח ועגול. הקירות שמקיפים אותו חצובים בסלע, ומעליהם סלעים שמשלימים את הקירות ומתחברים לתקרת נחושת מרהיבה.
החלל המרכזי הוא עיקר הכנסייה, והוא מכיל מקומות ישיבה, במה ועוגב מרשים – מקום אידיאלי לקונצרטים.
אי אפשר שלא להתייחס לפרטים במבנה, ובעיקר לחיבורים בין חומרים. החומרים מחוברים בכבוד ובעדינות כאילו היו גופים אורגניים, כאילו מעולם לא היו נפרדים. טבע כבר אמרתי?
הכנסייה לא רק שואבת השראה מהטבע אלא גם מכבדת את הטבע ואת האוצרות שהוא מביא, מהחיבורים הקטנים ועד לקירות המבנה.
המבנה הבא הוא הכנסייה המודרנית (Kamppi Chapel) השואב גם הוא השראה מהטבע, וכצפוי גם הוא מרהיב ביותר. ביקור בו מעורר דיון מעניין על פשטות, בניגוד למינימליזם.
לפני שהגעתי לפינלנד היה לי ברור שהעיצוב הפיני הוא עיצוב מינימליסטי, דל כמעט, אבל לאורך השהות שלי אני מבינה שהפשטות של העיצוב הפיני לא נובעת מדלות אלא מיעילות. מה שלא צריך להיות בעיצוב פשוט לא היה שם, ואם חומר אחד מספיק לכל צורכי המבנה, אז חומר אחד בלבד יהיה בשימוש בו מהתחלה ועד הסוף.
הכנסייה המודרנית נבנתה לפי העיקרון הזה בדיוק. כולה בנויה מעץ.
המקום המיוחד הזה מוכיח את היכולת ליצור פשטות מוחלטת. כשנכנסים לכנסייה מתגלה חלל לא גדול, גבוה מאוד, ובו מעט מאוד רהיטים. תמצאו שם בדיוק מה שצריך בכנסייה: ספסלי ישיבה ומזבח – כולם כמובן בנויים מעץ ללא גילופים או קישוטים.
הגענו למבנה האחרון, ולא, הוא לא כנסייה, אף על פי שרבים רואים בו מקום קדוש: הספרייה העירונית (Oodi Central Public Library).
באופן אישי לא הייתי בספרייה מאז בית הספר היסודי, אולי כי המקום מעולם לא קרץ לי. אני מניחה שאם היה לי מינוי לספרייה של הלסינקי, הייתי מקפידה להחליף בו ספרים לעיתים תכופות.
מבנה הספרייה מביא אותי לעיקרון האחרון, הלוא הוא עיקרון הפונקציונליות (שימושיות), או לדברי המרצה שלי: "אנחנו לא מעצבים דברים שאין בהם שימוש".
אנחנו חשבנו שהספרייה היא בעיקר אטרקציה תיירותית – נכנסים, מצלמים, הולכים. כשנכנסנו הופתענו לגלות מבנה שבו יושם תכנון אדריכלי חכם ומדוקדק. לכל פינה בספרייה יש שימוש מוגדר, והמקום מלא בתושבי העיר ולא בתיירים. מה שהופך את המקום לייחודי הוא שלל האפשרויות שהוא מציע: בספרייה יש שלוש קומות המחולקות לפי צרכים. בקומה הראשונה נמצא לובי הכניסה עם קפטריה ומקומות ישיבה. במרכז הקומה השנייה יש מדרגות אמפי רחבות וגבוהות שנועדו למנוחה, ומסביב חדרי לימוד, משחק, מוזיקה, תפירה ועוד.
בקומה העליונה נמצאת הספרייה בכבודה ובעצמה. יש בה עמדות מחשב, ספרים וכורסאות לקריאה נוחה ונעימה, ולידה יש גם מרחב גדול לילדים המכיל משחקים, חדר להקרנות סרטים ועוד.
לסיכום, ביקרנו בשלושה מבנים שונים ולמדנו שלושה עקרונות תכנון פיניים: חיבור לטבע, פשטות ושימושיות.
אני מקווה שהחוויה שלי תעודד אותי לשאוב השראה מהטבע ומהתרבויות סביבי, ואני ממליצה גם לכם לבקר במקומות אחרים, לחקור תרבויות, לדבר עם אנשים ולשאוב השראה גם תוך כדי לימודים וגם כבוגרי עיצוב ומעצבים לעתיד.
אני טיילתי בפינלנד – ואיפה אתם?
