בני ומתן הם זוג צלמים וזוג בחיים. לפני כעשור נפגשנו לראשונה ומאז עקבתי אחרי ההתקדמות שלהם. עכשיו תורכם לעקוב ביחד איתי אחרי הרעיונות והתמונות שהם מוציאים בארבע עיניים.
ספיר כהן, עיצוב פנים
ספרו לי על עצמכם, איך הכל התחיל?
בני: אני בנימין בריגה, בן 27 מאור יהודה. תמיד אהבתי אמנות. בעבר ניהלתי בלוג אופנה והיה לי נוח מול המצלמה אבל לא אהבתי את האופן בו צילמו אותי. כשהכרתי את מתן התחלנו לעשות את זה יחד. אהבנו לתעד את עצמנו בטיולים, לבחור אאוטפיט, לוקיישן ופשוט להצטלם. ברגע שהתחלנו להעלות את הצילומים שלנו לרשתות החברתיות קיבלנו תגובות, בקשות והודעות. הלכנו ללמוד יחד צילום במטרה להרים משהו משותף. במקביל ללימודים התחלנו לצלם פה ושם אנשים כי הבנו שבאמת יש ביקוש, לכן העלינו רמה – חקרנו, למדנו, פתחנו את עצמנו ליותר השראות. עם סיום הלימודים פתחנו את העסק המשותף ושם חיינו השתנו.
מתן: אני מתן שמסיאן, בן 26 מאור יהודה. כילד תמיד תיעדתי דברים, אם זה עם המצלמה הדיגיטלית של המשפחה או בטלפון. תמיד הייתה לי תשוקה לדבר הזה שנקרא צילום, למצוא קומפוזיציות מעניינות ולתפוס את הרגע (לאו דווקא אנשים). את בני הכרתי דרך האינסטגרם. בתקופה שהוא היה בלוגר נמשכתי לפרופיל שלו ולתוכן שהיה מעלה. כשהתחלנו לצאת בדיוק נכנסתי לעולם הצילום, לראשונה החזקתי מצלמה מקצועית והתנסתי בצילום אנשים. צילמנו את עצמנו וקיבלתי משהו אחר מכל מה שהכרתי עד אז, קיבלתי את התמונות האיכותיות והמדויקות שתמיד חלמתי עליהן.
מה הם מקורות ההשראה שלכם?
בני: לפני שגילינו את פינטרסט (Pinterest), היו לי המון דברים בראש ולא ידעתי להוציא אותם במילים, דמיינתי אנשים וסיטואציות. בפינטרסט נחשפנו לצלמים כמו שלו אריאל, Giuseppe Riserbato, Gabrielle Riouah ,Siermond, ובמקביל התחלנו לאסוף מגזיני אופנה ישנים. רוב המגזינים באוסף הם של VOGUE משנות התשעים עד לא מזמן (2017). יש משהו מהנה בדפדוף הפיזי וגם מבחינת תוכן, החומרים לא חרושים ויותר אותנטים.
מתן: אנחנו מקבלים השראה גם אחד מהשני. אפילו בלימודים לא הבינו אותנו, לא הבינו מה זה שני צלמים שאחראים על תמונה אחת. בהתחלה גם אנחנו לא ידענו לענות אבל יש משהו קוסמי שמאחד בין העולמות שלנו. אם היינו צריכים לצלם בנפרד, התוצאה הייתה שונה מהתוצאה שלנו כצוות. להיות יחד מרגיש יותר נכון, זה הכוח שלנו, זה כיף וזה מה שמייחד אותנו. בסופו של דבר יש לנו השראות שונות מהמקומות מהם אנו באים כיוצרים ואנחנו מפרים אחד את השני בזכות זה.
ספרו לי על פרויקט שהיה משמעותי עבורכם.
בני: כל חיי לא ידעתי לאיזה כיוון אלך בתחום האמנות. בפעם הראשונה שצילמנו מישהו נדלק בי משהו שידעתי שקיים, ושם הבנתי שאני אעסוק בצילום.
מתן: בתחילת הדרך הייתה לנו הפקה ראשונה או בין הראשונות שבה הרגשתי שאנחנו מתחילים לגבש זהות. נכנסו להפקה הזו והפכנו אותה לשלנו, וברגע שראיתי את התוצרים אמרתי לעצמי: "זה אנחנו".
איך זה להיות זוג שגם עובד יחד?
איך זה לעבוד יחד כזוג? מאתגר. הבנו ביחד איך עושים את ההפרדה בין הזוגיות לבין העסק. יש הפריה בגלל שאנחנו שניים ואנחנו לא מפחדים אם מישהו מאיתנו הולך צעד אחורה ביום צילום כדי להפוך לאסיסטנט של השני. אין בינינו אגו, יש רוטציה לא מדוברת וכל אחד יודע מתי לקחת שליטה ומתי לשחרר, כל אחד והחוזקות שלו. שוב, זה מאתגר. מאתגר כלכלית, נפשית ולפעמים לאחד מאיתנו יש מחסום אומנותי והשני צריך להוביל אבל אנחנו היום יודעים לעשות את זה יחד, ואנחנו מוציאים אחד את השני מהמצבים האלה.
העבודה שלנו יחד מתחילה הרבה לפני יום הצילום וכוללת כמה שלבים. ברגע שמגיע לקוח אנחנו מבינים את הרצונות, מתחילים לאסוף רפרנסים ולדייק אותם, בוחרים לוקיישן וסטיילינג סופי. בשלב הבא יגיע יום הצילומים עצמו והשלב הסופי זה עריכת התמונות. בשלב המקדים וביום הצילום עצמו, העבודה בינינו מתחלקת שווה בשווה לפי החוזקות והחיבור. לפעמים בני יכול להתחבר להפקה יותר ואז הוא יחפש רפרנסים ולפעמים הפוך. בני יודע לביים את המצולם ואני (מתן) מחפש את הפריים המושלם בעדשה… כל אחד עם מה שהוא מתחבר אליו וטוב בו. כשמגיעים לשלב העריכה חלוקת העבודה היא קבועה. סינון ובחירת תמונות עושים יחד, בני אחראי על עיבוד תמונה מבחינת צבע ותאורה ומתן אחראי על ליטוש וזה סופר כיף שזה מתחלק לשניים כי עריכה זה החלק הקשה בצילום.
איפה אתם רואים את עצמכם עוד כמה שנים?
הכי פשוט. לקום בבוקר ולהתפרנס רק מצילום. יש צלמים ששואלים אותם מה הם רוצים להיות והם עונים שהם רוצים להגיע לחו"ל ודברים גדולים כאלה. לא. אנחנו רוצים להיות מוערכים, בארץ, במקצוע שלנו.
חשבנו בעבר על הרעיון לטוס לחו"ל ולנסות לפרוח שם אבל אם נחזור לשאלה "איפה נהיה עוד כמה שנים" אנחנו יכולים לומר שזה לא מה שאנחנו באמת רוצים. גדלנו בארץ הזו ואנחנו אוהבים אותה, פה נמצאים בני המשפחה, החברים, ההיסטוריה והרשימה עוד ארוכה. כאן השורש וכאן אנחנו רוצים להוביל וליצור.
למה לדעתכם קשה להיות צלמי אופנה בארץ?
בעולם האופנה בארץ יש מעגל מצומצם וסגור של צלמים בודדים שעובדים בלי הפסקה עם כל חברות האופנה, וזה מעגל שמאד קשה לפרוץ. זה לא קשור לכישרון, יש צלמים מעולים שלא הגיעו לשם. בארץ פחות פתוחים לכל מיני דברים. יש מוטיב חוזר בקהל הישראלי, הטרנדים מגיעים באיחור, כלומר דברים שהולכים בחו"ל יגיעו אולי עוד שנה לארץ.
המון חברות גדולות וקטנות, אנשים מהתעשיה ואנשים פרטיים, מאד מתלהבים ורוצים לעשות איתנו שיתופי פעולה. בתור צלמים מתחילים, שת"פ זה משהו שאנחנו ממליצים עליו. זה שפשף אותנו, הגדיל את תיק העבודות, פתח לנו את העיניים והכרנו אנשים, אבל יש שלב שאתה צריך להגיד לעצמך שאתה עובד קשה ומגיע לך לקבל תגמול. הקהל הרחב בארץ לא יודע באמת מה זה להיות צלם, לא מבינים עד הסוף כמה עבודה יש לפני ואחרי הצילומים עצמם.
זמן שווה כסף, הלקוח אולי פחות מבין את זה כי הוא רואה רק את העבודה שמתבצעת ביום הצילום. קורה שאנשים מאוד מתלהבים מהעבודה שלנו וברגע שאנחנו שולחים הצעת מחיר הם לא חוזרים אלינו כי הם יודעים שאם יחפשו מספיק טוב, מישהו יעשה איתם שיתוף פעולה בחינם.
היינו רוצים שאנשים יבינו שצילום זה מקצוע שאנשים אשכרה מנסים להתפרנס ממנו.
טיפ לצלם/ת מתחיל/ה?
הטיפ שלנו למי שמתחיל/ה ובטוח/ה שזה התחום שלו/ה, צריך להתמיד והכי חשוב לדעת להעריך את עצמך. תמיד לאתגר את עצמך ולחפש עוד מטרות, להשתדרג וכמובן בסוף להישאר נאמן לעצמך כי לא כולם חייבים להתחבר למה שתעשו, אבל אתם צריכים לדבוק בזה ולפתח עור פיל. המקצוע לא פשוט.
בני ומתן: "ווג זו אבן דרך"
כל התמונות בכתבה, צילום: בני ומתן
אינסטגרם https://instagram.com/bennyandmatan?igshid=YmMyMTA2M2Y=
פייסבוק https://www.facebook.com/profile.php?id=100028941863635
