בעידן שבו דימויים חזותיים מציפים אותנו מכל עבר, איך קושרים בין טקסט לדימוי? איך נספר סיפור שיישאר בזיכרון כדימוי? בכנס ״צייר לי כבשה״ של המחלקה לתקשורת חזותית HIT, התמודדו שישה דוברים עם נושאים אלה. בין קומיקס מחאתי לאיורי ילדים נוגעים ללב, טיפוגרפיה חיה ואנימציה מעוררת השראה, הכנס הפך למגרש משחקים רעיוני.
אביגיל זמסקי, תקשורת חזותית
בתאריך 6.1.25 קיימה המחלקה לתקשורת חזותית HIT כנס בשם ״צייר לי כבשה״, ששם במרכזו את האיור הנראטיבי ככלי לסיפור ולפרשנות. האירוע, שאורגן על ידי המרצים ג׳ודית אשר, נעמה בנזימן ופרופ. תמיר שפר, שימש במה למפגש מרתק בין רעיונות ושאלות על תפקיד האיור בעת הנוכחית.
האירוע נפתח בדבריה של נעמה בנזימן, שהדגישה את החשיבות של איור ככלי סיפורי. היא הצביעה על השאלות: עד כמה האיור צריך להיות צמוד לטקסט, עד כמה הוא יכול לסטות ממנו, ואילו דיאלוגים הוא יוצר איתו.
הכנס כלל שש הרצאות שהדגישו את הדיאלוג הבלתי נגמר בין טקסט לדימוי חזותי, ואת האופנים שבהם איור יכול להרחיב ואף לאתגר את גבולות הסיפור:
תמר הוכשטטר סקרה את סודות השפה האיורית דרך ספרי ילדים. אחריה, פרופ. עודד עזר דיבר על החיבור בין איור לטיפוגרפיה. הילה נועם הציגה זווית אישית ומחאתית על עולם הקומיקס ותנועת ה-MeToo. גרי גולדשטיין שיתף נקודת מבט אמנותית דרך סיפורו האישי בהרצאתו ״עקירת הדימויים הקטנים״, וזאב אנגלמאיר (שושקה) חיבר בין איור לאקטואליה בהרצאה הומוריסטית ומרגשת.
בהרצאת הסיום, המאייר יוסי אבולעפיה הציע מבט נוסטלגי על המסע שלו בעולם האיור והאנימציה, תוך שיתוף בחוויות מעבודותיו המגוונות.
תמר הוכשטטר, יוצרת ספרי ילדים, עורכת וסופרת, שיתפה במסלול האישי שלה בין עולם האיור, העריכה והכתיבה. בהרצאה ״אינסוף סוגים של זוהר: סודות השפה האיורית״ היא בחנה את התפקיד הייחודי של האיור בספרי ילדים, תוך התמקדות בשאלה: איך איור יכול להוסיף רובד משלו לסיפור ולעיתים אף להתנגש עם הטקסט כדי להעשיר אותו?
דרך דוגמאות מספרים כמו ״ארץ יצורי הפרא״ של מוריס סנדק, ״הבקבוק והלב״ של אוליבר ג׳פרס ו״אמיליה״ של נעמה בנזימן, תמר הדגימה כיצד איורים יכולים להיות כוח מניע בתהליך הלמידה וההתפתחות של ילדים. ״האיור לא רק משלים את המילים, הוא גם מציע להן אלטרנטיבה״, ציינה. היא הדגישה כיצד ילדים, בעיקר אלו שעדיין לא יודעים לקרוא, חווים איורים בצורה חדה ואינטואיטיבית, כשהם מצליחים לקלוט מסרים רגשיים עמוקים דרך הוויזואליה בלבד. היכולת של ילדים לזהות דקויות באיור הופכת את השפה החזותית לכלי משמעותי במיוחד עבורם.
תמר קראה למאיירים להעמיק בסיפור לפני תחילת העבודה על פרויקט: ״לפעמים האיור הוא זה שצריך להוביל את הסיפור, ולא רק ללוות אותו״.
בהמשך היום, התחברתי להרצאתה של הילה נועם ״#comics #metoo״, שעסקה בקומיקס כפורמט ייחודי לביטוי נרטיבים אישיים. הילה הציגה את עבודתה מתוך אנתולוגיה שזכתה בפרס האייזנר היוקרתי, שהוקדשה לחוויות אישיות סביב נושא ההטרדות המיניות בהשראת תנועת ה-MeToo.
בהרצאה הוצג הקשר בין חוויות אישיות לבין סיפורים קולקטיביים דרך דוגמאות כמו ״מאוס״ של ארט ספיגלמן ו״פאן הום״ של אליסון בכדל. הילה סיפרה על תהליך היצירה שלה, שבו שזרה שלושה סיפורים אישיים – שלה, של אמה ושל בן זוגה – לכדי יצירה גרפית אחת שמבטאת את המורכבות של החוויה המשותפת.
״הקומיקס הוא מדיום שמצליח לשלב בין האישי לקולקטיבי״, הסבירה הילה. ״הוא גשר שמאפשר לספר סיפורים אישיים בצורה שמצליחה להגיע לרבים״.
הילה דיברה על הכוח שבממוארים איוריים ועל הדרך שבה קומיקס מצליח להתמודד עם נושאים רגישים ומורכבים, כמו חוויות של הטרדה מינית, ונותן קול לנושאים מושתקים.
הכנס ״צייר לי כבשה״ לא התמצה רק ברצף ההרצאות. הוא הציע הזדמנות לחשוב מחדש על כוחם של דימויים לשנות נרטיבים, ולהעניק משמעות חדשה לטקסטים ואפילו למציאות שלנו. הדוברים הוכיחו שאיור הוא שפה חיה ובועטת, שיכולה ליצור עולמות חדשים.
זכינו בתזכורת לכך שדימוי חזותי אחד יכול לשנות את הדרך שבה אנו רואים – ומספרים – את העולם.
צילום התמונות בכתבה: אביגיל זמסקי
