תארו לעצמכם עולם שבו החושים מתערבבים, צלילים מתרגמים לצבע, וניתן לשמוע צורות. "צלילים" של וסילי קנדינסקי, שנכתב כבר בשנת 1913 (!) מזמין אותנו לתחום הזה בדיוק, שבו הגבולות בין אמנות חזותית למוזיקה מיטשטשים.
איה בורשטין, עיצוב תעשייתי
באפריל 2024 נפתחה במוזיאון הטייט מודרן בלונדון התערוכה "אקספרסיוניסטים: קנדינסקי, מונטר והרוכב הכחול". התערוכה הציגה את העולם העשיר והצבעוני של האקספרסיוניזם הגרמני המוקדם של המאה העשרים, והתמקדה בקבוצת Der Blaue Reiter (הרוכב הכחול) – תנועה מהפכנית שביקשה להתנתק מהנורמות האמנותיות המסורתיות ולחקור את הפוטנציאל של אמנות מופשטת. בתערוכה הוצגו עבודות של וסילי קנדינסקי, אחת הדמויות המרכזיות בתנועה זו, יחד עם גבריאלה מונטר ואמנים מרכזיים אחרים שהגדירו מחדש את נוף האמנות של זמנם.
אחד החלקים המעניינים בתערוכה הוקדש למחקר של קנדינסקי סביב סינתזה והניסיון למזג בין ראיה וסאונד. סִינֶסְתֶזְיָה (Synesthesia או ערבוב חושים) היא תופעה שבה גירוי חושי אחד מעורר חוויה בחוש אחר ונוצר מיזוג קוגניטיבי בין מספר חושים. לדוגמה, שמיעת צלילים עשויה לגרום לאדם שיש לו סינסתזיה לחוש טעם בפיו, או כמו במקרה של קנדינסקי לחזות בצבעים ובצורות. אדם שהתופעה מופיעה אצלו בצורה חזקה נקרא סינסתז.
כך, בעבודות אלו, בדק קנדינסקי את הקשר בין אמנות חזותית למוזיקה, במטרה ליצור הרמוניה החורגת מגבולות כל מדיום ומעוררת את החושים השונים של הצופה.
בהקשר זה פגשתי את "צלילים" (במקור בגרמנית "Klang"), ספר ייחודי מאת קנדינסקי המייצג את פילוסופיית הסינתזה שלו. הספר פורסם במקור בשנת 1913, וכולל סדרה של שירי פרוזה, אליהם מתלווים הדפסים בטכניקת חיתוך עץ, שכל אחד מהם תוכנן בקפידה כדי להדהד אצל הקורא הן במישור החזותי והן במישור השמיעתי. הספר מייצג את הניסיון של קנדינסקי לטשטש את הקווים בין החושים, וליצור חוויה הוליסטית המזמינה את הקורא "לשמוע" את הצבעים ו"לראות" את הצלילים.
ההשראה של קנדינסקי ל"צלילים" נבעה מהיקסמותו העמוקה מהקשרים בין גירויים חזותיים ושמיעתיים. בתור סינסתז, קנדינסקי חווה תופעה שבה צלילים וצבעים משתלבים בתפיסתו, מה שהוביל אותו לחקור כיצד ניתן לתרגם את החוויה הזו באמצעות אמנות.
מלבד ההבעה של סאונד באמצעות צורה וצבע, קנדינסקי השתמש גם בפריסה ובעיצוב של הטקסט כמרכיב אמנותי בספר. הטיפוגרפיה אינה רק כלי למילים; היא חלק בלתי נפרד מהקומפוזיציה החזותית, כאשר סידור האותיות והמילים משתנה מעמוד לעמוד, ומשפיע על האופן שבו הקורא חווה כל שיר. גישה זו משקפת את אמונתו של קנדינסקי בכוחן של צורות מופשטות להעביר משמעויות עמוקות יותר ולעורר תגובות רגשיות.
הספר מהווה דוגמה מעניינת לאופן שבו ניתן להתאים אלמנטים חזותיים וטקסטואליים ליצירת חוויה הרמונית.