בתקופה כל כך מורכבת במדינת ישראל, מה מקומה של העמדה שלנו בתור מעצבים ומעצבות? המחאה הוכיחה שקריאיטיב טוב שווה הרבה וגורם לאנשים לדבר. בפקולטה לעיצוב במכון הטכנולוגי חולון נערך הכנס "קווים אדומים" שעסק בשאלה: מה הקו האדום שלי בתור מעצב.ת? מתי אצרח את דעותיי ומתי אבחר להיות בשקט? איפה עובר הקו האדום שלך?
ניצן אידלמן, תקשורת חזותית
לאחרונה נערך בפקולטה לעיצוב ב-HIT הכנס ״קווים אדומים״, שביקש לבחון את המקום בו העיצוב פוגש את החברתי והפוליטי. כל אחד מאיתנו – א.נשים שעוסקים ביצירה בכלל ובעיצוב בפרט – שואל את עצמו האם יש נושאים שאמנע מלעסוק בהם, או להפך, דווקא נושאים שחשוב לי להציף. בעת זו, יש גל של מחאות מתחומים שונים בחברה הישראלית שמוטרדים מגורלה של הדמוקרטיה בישראל. אנחנו רואים מחאות בתחומי ההייטק, הרפואה, האקדמיה ועוד ועוד. המחאה מלאות בקריאיטיב ובריבוי מסרים שמעלות ביתר שאת את השאלה: מה מקומנו בתור מעצבים שהם גם אזרחים במדינה?
את הכנס ארגנה פרופ׳ דנה אריאלי, לשעבר דיקנית הפקולטה לעיצוב HIT, שבמחקריה עוסקת בשאלות על קשרי הגומלין בין דמוקרטיה, דיקטטורה ויצירה, ואלו גם הנושאים שבמסגרתם היא יוצרת. ״אנשים רבים סביבי מוטרדים מהמצב ופעילים בהפגנות ובמחאות. זוהי תקופה מאתגרת ונראה לי נכון לבחון השקפות עולם שונות ולראות לאן הן מובילות אותנו״.
כאשר מסתכלים על רשימת המרצים שנבחרו לנאום בכנס מוצאים קבוצה מגוונת. התעניינתי מה הוביל את הבחירה, ופרופ' אריאלי הסבירה שקודם כל, היא לקחה בחשבון שלא לכולם יהיה מתאים לדבר בנושא. הרי פוליטיקה מאז ומתמיד הייתה נקודת התורפה של הישראלים. יש כאלה שאוהבים לשמוע ולהישמע, אך יש כאלה שיעדיפו לשמור לעצמם. ״הפנייה הייתה למרצים מכל המחלקות בפקולטה במטרה לקבל מענה מגוון ככל האפשר. יש בלי סוף יוצרים אצלנו במכון וכולם מוכשרים בטירוף כך שלא משנה לאן מפנים את המבט – פוגשים באנשים מיוחדים. עם זאת, היה לי חשוב להביא לפחות שני אורחים שיעלו היבטים שאולי יהיו רלוונטיים פחות לעיצוב, אך יפתחו דיאלוג רחב יותר״.
אחת ממרצות החוץ שהשתתפה היא טל פרייפלד, סמנכ״לית הטלוויזיה ב״כאן 11״. בהרצאתה הקרינה קטע מתוך הסדרה ״מחוז ירושלים״, סדרת דוקו שעוקבת אחרי שוטרי מודיעין בירושלים. בקטע מוצגת פשיטה של המשטרה על בית במזרח העיר, שבמהלכה נמצא נשק חבוי. הקהל ישב מרותק ומתוח, וההערכה לשוטרים גברה ככל שהעלילה התקדמה. אך מיד בתום הסרטון, פרייפלד סיפרה שבחרה להראות את הקטע הזה דווקא כי הסתבר שהיה מפוברק (ללא ידיעת ״כאן״) ולמעשה המשטרה בעצמה החביאה את הנשק ״שמצאה״ בבית, כדי להעלות את קרנה. פיירפלד סיפרה שזה היה הקו האדום שלה כמנהלת. הקטע לא שודר, ובעקבות המקרה שונו נהלי עבודה ושיתופי פעולה בתאגיד.
ההרצאה של פרופ׳ אריאלי עצמה הציגה את המחאה הנוכחית בפרפסקטיבה היסטורית, תחת הכותרת: ״גלגולו של אגרוף – אמנות, מחאה ודמוקרטיה״. יש המתארים את המאה העשרים כמאה של מחאות (בעיקר שנות ה-60) והיום היא נתפסת כהתנהגות פוליטית שגרתית בדמוקרטיה. אבל לא תמיד היה אפשר למחות. ברור לכולנו שבדיקטטורה אין ליחיד הזדמנות להשמיע את קולו. אריאלי מספרת שהיה לה חשוב להציג לסטודנטים בפקולטה את האיקונוגרפיה המחאתית של אגרוף מונף – החל ממלחמת האזרחים בספרד ועד למחאות של היום בישראל.
המרצה ג׳ודית אשר דיברה על איך אנחנו כמעצבים ומעצבות מגדירים את המהות והמשמעות שלנו. הרצאתה, ״במרחב הזמן והמקום: אני נמצא.ת כאן״, עסקה במיוחד בנושא של אפלה וזמן שחור, החושך כרעיון והחושך כצבע. אשר דיברה על איך אנחנו כחברה תופסים את הצבע השחור: מצד אחד צבע שמשדר יוקרה ורצינות ומצד שני גם מוות ופחד. אחת הדוגמאות הקשות בהרצאה הייתה סיפורה של הצלמת נאן גולדין שבן זוגה היכה אותה וכך קו אדום נחצה בתוך הבית; איך לפעמים יש סכנה ממשית בבית וטשטוש של גבולות בין מה זה חוץ ומה זה פנים. כל זה מתוך מקום כהה, חשוך ולא ברור.
אשר דיברה גם על כאן ועכשיו, על הארץ שלנו ועל הקונפליקטים הפנימיים הקיימים, דרך עבודות של דוד טרטקובר, שידוע בעבודותיו הפוליטיות המובהקות. המסר היה שבתור מעצבים ומעצבות, אנחנו מהווים סוג של מצפן ומצפון לסביבה שלנו, ואנחנו צריכים להיות ערניים לדברים שאנחנו אומרים ועושים.
ציטוט יפה של מאיר שלו שנשאר איתי מההרצאה: ״יש אדם אחד שלצערי לא יעזוב אותי אף פעם וזה אני. עם עצמי אני צריך לחיות בשלום, לכן אני חי לפי האישיות שלי, שלא אחת מסבה לי נזקים, ולפי היושר הפנימי שלי. ולסופרים זה קשה, אנחנו אנשים שמתפרנסים מכזבים״. גם אנחנו כמעצבים מתפרנסים מכזבים; אך יש לנו רגישות לכאן ועכשיו ולמה שקורה במדינה שלנו. מבחינת אשר, ״האחריות שלי כמעצבת היא להגיב לדברים שקורים מסביבי״.
עבור פרופ' אריאלי, הייתה לכנס מטרה ברורה: ״שאנשים צעירים ומוכשרים – או במילים אחרות, הסטודנטים שלנו – יחושו שזה לגיטימי לנקוט עמדה פוליטית, לצאת לרחוב. זה לא דבר מובן מאליו. שיעזו לנקוט עמדה ולהשמיע אותה, שיבינו שזאת דמותה של המדינה בשנים הבאות ושזה נכון לעשות שימוש בכלים לגיטימיים וכלים שבהם אנחנו יודעים להשתמש הכי טוב. חשוב לי מאוד שיבינו את כוחו של העיצוב במחאות חברתיות״.
כולנו, סטודנטיות וסטודנטים ב-HIT, מוזמנים לחשוב מה הקו האדום שלנו, מתי אנחנו קמים ועושים מעשה. אני מצידי אייחל לעוד אירועים כאלו במכון, ולחינוך למעורבות בכל דרך שהיא.
