התערוכה 'קופסה שחורה' המוצגת בימים אלו במוזיאון העיצוב חולון, אינה רק תערוכה מתוך אוסף המוזיאון, היא גם תערוכה על אוסף. זוהי הזדמנות נדירה להציץ אל חדרי האוסף של מוזיאון העיצוב היחידי בארץ!
רונה זינגר, מרצה במחלקה לעיצוב תעשייתי
תערוכות מתוך אוסף של מוזיאון הן עניין שבשגרה. האוצר הלאומי, ההיסטורי ולפעמים הבינלאומי של כל מוזיאון נמצא רוב הזמן במחשכים, ממוספר ומקוטלג במדפי חדרי האוסף. אך בין שאיפותיו של מוזיאון היא השאיפה להיות מסוגל להתגאות באיכות ובגודל האוסף שבידיו.
התערוכה 'קופסה שחורה' המוצגת בימים אלו במוזיאון העיצוב חולון, אינה רק תערוכה מתוך אוסף המוזיאון, היא גם תערוכה על אוסף. התערוכה עוסקת במנגנוני השימור והקטלוג הפועלים במוזיאון ותוהה על מהות האוסף דרך פריטים נבחרים מתוכו. הביקור ב'קופסה שחורה' הוא הזדמנות נדירה להציץ אל חדרי האוסף של מוזיאון העיצוב היחידי בארץ.
השאלה כיצד מחליט גוף מוזיאלי לצרף פריט לאוסף שלו היא מורכבת ומעניינת. אך כשאנו עוסקים במוצרי עיצוב וביניהם חפצי יומיום תעשייתיים המיוצרים בכמויות גדולות, ועשויים להימצא גם בבתי הצופים ובמרחב הציבורי, השאלה עוד יותר מרובדת. פריט מוזיאלי לרוב נתפס בעינינו כיחיד ומיוחד וככזה שלא ניתן לראותו במקומות אחרים. אך בבואו של מוזיאון לצרף חפץ לאוסף שלו עליו לא רק לתהות על נדירותו, אלא גם לשאול את עצמו מהו תפקידו של אותו מוצר בהבניית התרבות אליה מתייחס. במקרה של מוזיאון העיצוב, השאלה מתייחסת עיקר לתרבות העכשווית.
האם טלוויזיה, מאוורר וטלפון ציבורי הם מוצרים בעלי ערך כחפץ מוזיאלי? התשובה של מוזיאון העיצוב חולון היא בהחלט כן! מוצרים אלו הם רק חלק מהפריטים המוצגים בתערוכה לצד מוצרים בייצור יחידני (One of a kind), או מוצרים המוגדרים Design Art של מעצבי על כמו סטודיו ננדו (Nendo), פיליפ סטארק (Starck), רון ארד, חיימה חיון (Hayon) ואחרים.
אם כך, לצוות האוצרות טמונה משימה שעשויה להיראות פשוטה, אך להתגלות כמורכבת – פרטי האוסף אמנם נתונים, אך כיצד בוחרים מאוסף המשתרע על שתי קומות ומכיל כעשרת אלפים פריטים את אלו שייצגו את הנרטיב שנבנה?
בספר "מוזיאון הכניעה ללא תנאי" של דוברבקה אוגרשיץ' (Ugresic) טוענת אחת הדמויות בהתייחסותה למוזיאונים כי: "מיון הוא אחת הפעילויות היצירתיות ביותר". אוצרות היא במילים אחרות סימון או בחירת נרטיב. על צוות המוזיאון הוטל התפקיד לבחור ולברור מתוך הפריטים את אלו שיספרו את הסיפורים שהגו ופיתחו, ולמיין את הנבחרים, כך שיוכלו ליצור פרקים, ותתי סיפורים, ולשפוך אור על מגוון סוגיות שמתמודד איתו מוזיאון בעל אוסף מוצרי עיצוב.
בגלריה התחתונה מוצגים הפריטים שמספרים את מאחורי הקלעים של חדרי האוסף ותהליכי השימור. בין הסיפורים למשל נמצאת קבוצת פריטים, ללא ספק מוצרי עיצוב, הנמצאים באוסף ללא מספר קטגורי ותפקידים לשמור ולהגן על פריטי האוסף: כפפות שימור, קולבים, מדי לחות ועוד. ביניהם, שואב אבק זול ופשוט, אשר נקנה לאוסף דווקא בגלל איכותי הבינונית, והמסייע לצוות המוזיאון לשאוב אבק מהמוצגים מבלי לפגוע בהם. לעומתו בגלריה העליונה מוצג עוד שואב אבק, הפעם מוצר מכובד ביותר מאוסף המוזיאון. זהו שואב אבק של חברת דייסון הבריטית משנת 2001 שהציגה בזמנו דגם משופר של טכנולוגיית הציקלון ושל שואב ללא שקית. זוהי הזדמנות להרהר במחשבות על היררכיות בין חפצים, מה מניע אותנו להגדיר אחדים כנחשבים ונחשקים ואילו אחרים כשרתים טכניים בלבד?
עוד בגלריה התחתונה מוצגים תהליכי עיצוב שגם הם נשמרים כחלק מאוסף המוזיאון ומקבלים יחס ומעמד כשל מוצר מוגמר. ניתן למצוא שם פריטים כגון: מודלים מוקטנים, תבניות יציקה, טסטים שנכשלו ואפילו מקט שנבנה עבור התערוכה 'קופסה שחורה' ובו ניתן לראות את הדגם המוקטן של הגלריה בדיוק בעת בה עומדים בתוכה בקנה מידה 1:1.
לתהליך הפיתוח האוצרותי התלוותה כל הזמן מחשבה משעשעת-בדיונית-אנימיסטית: האם בכלל יש חיים לחפצים? אולי כשצוות המוזיאון הולך הביתה הם יוצאים מהארגזים למסיבת לילה פרועה? האם לחפצים יכולות להיות רגשות ותחושות? אם כן, ודאי אלו שלא נבחרו לתערוכה חשים עצובים וזנוחים. לטובת כל אלו וכדי לאפשר הצצה רחבה יותר אל חדרי האוסף הוזמן סטודיו Scan the City העוסק בסריקות תלת ממד ומודלים וירטואלים, אשר יצר שתי הקרנות וידאו ארט ענקיות המורכבות מחללי חדרי האוסף הסרוקים והפריטים השונים שנשארו מאחור.
הגלריה העליונה עוסקת בהתפתחות מערכת היחסים שבין האדם לחפץ דרך שישה פרקים. בתחילה, ימי הפרהיסטוריה, מפגש בין אדם לחפץ היה אינטימי ביותר. אבן היד המוצגת בקטגוריה זו מציגה מודל לאינטראקציה המטמיעה בחפץ את טביעת אצבעו של אדם אך גם את כוח הזרוע, זווית התנופה, צורת האחיזה שלו וכדומה. בזכות פיתוח מיומנויות אלו הפך האדם לאורך השנים גם לצייד, למעבד עורות ולסוחר, והתפתחו יחסי אחריות קהילתיים ותפקידים חברתיים.
לאורך הגלריה היחסים בין אדם לחפץ מסתבכים והופכים מורכבים יותר. החפץ אינו חומר בלבד אלא מערכות ומכונות תבוניות המסוגלות ללמוד אדם על רצונותיו, צרכיו ותשוקותיו ואף לחקותו. בקטגוריה האחרונה נמצאים מודל של חללית בראשית, רחפנים, מערכות זיהוי פנים, מוצרים רפואיים-טכנולגיים כגון גלולת מצלמה הנבלעת על ידי אדם כדי לתעד את קיבתו ואיבריו הפנימיים ועוד. כל אלו עשויים להביא את הצופה לתהות על הקשר הנוכחי שלנו עם חפצים, על השליטה המוגבלת שלנו עליהם ועל השליטה הגוברת שלהם עלינו.
העיסוק בשכבות ההתפתחות של מערכות היחסים בין אדם לחפץ, שגם התמקם באופן טבעי על רצף היסטורי מסוים הוביל את עיצוב הגלריה. תוכנית החלל והחלוקה לקטגוריות מדמה חשיפה של שכבות ארכיאולוגיות. מסכי בד שקופים למחצה מגלים אט אט את העתיד לבוא. כך מתאפשר תמיד לצופה לראות את השכבה בה הוא נמצא באופן מלא ולגלות רק באופן מעורפל את השכבות הבאות. בדומה לגילוי ארכיאולוגי, כל שכבה יכולה לרמז על קודמתה, אך יש צורך בחשיפתה כדי לעבור הלאה.
את הגלריה ניתן לקרוא בכל מיני אופנים כשהבולטים ביניהם הם לאורכה, דרך השכבות, באמצעות אינדקס – פריט מייצג מכל קטגוריה שלא מוסתר על ידי מחיצות הבד, ולרוחבה כאשר נכנסים לכל שכבה ושכבה. הצופה יוכל גם לערוך השוואות בין קטגוריות. כך למשל בקטגוריה השניה מוצגות מניפות שעיצב איתי לניאדו ובקטגוריה הבאה כבר ניצב מאוורר חשמלי שהוא כמובן אמצעי מפותח וטכנולוגי יותר להפקת משב רוח.
לאורך הגלריה העליונה המוצגים מוצבים על שולחנות נמוכים, גם פריטים גבוהים במיוחד כמו כסאות, מקרר ואפילו טלפון ציבורי ממוקמים עליהם ובכך מוצבים גבוה ממקומם הטבעי, ואילו פריטים קטנים כמו שעון, תכשיט או כלי קרמי קטן יזמינו רכינה ומבט אינטימי בין הצופה לחפץ. המטרה במהלך זה היא ייצור הזרה בין החפץ השימושי לחפץ המוזיאלי. זוהי הזדמנות להזמין את הצופה לבנות אינטראקציה מחודשת ושונה בין אדם לחפץ, כשהפעם אותו החפץ הוא מוצר באוסף מוזיאון.
לצד התערוכה נפתחו שתי תערוכות נוספות המוצגות כרגע, "הבור – חפצים שעלו מבטן האדמה" (אוצרים: ניל ננר ואביחי מזרחי) ו"חוקר-מעצב-אוסף" (אוצרת: עדי המר יעקבי).
בין המשתתפים בתערוכה גם בוגרים ומרצים מהפקולטה לעיצוב HIT: יעל אבני, לוקה אור, טל בטיט, רונה זינגר, אמיר לובל, איתי לניאדו, מיכל לשצ'ינסקי, אביחי מזרחי, זהר סאלי, עדיטל אלה, סטודיו אנדר, סטודיו קוצ'יק-אמיתי.
קופסה שחורה
אוצרים: צוות מוזיאון העיצוב חולון
עיצוב התערוכה: רונה זינגר
מוזיאון העיצוב חולון
פנחס אילון 8, חולון
א'-ב' – סגור
ג'- 11:00-18:00
ד'-ה'- 10:00-16:00
ו'- 10:00-14:00
ש'- 10:00-18:00
פתיחה: 25.02.20
נעילה: 05.06.20
עלות כניסה: 35 ש"ח
[/columns_row]
