קורס איור של שנה ב' בתקשורת חזותית שנערך בהנחיית גרי גולדשטיין, תמיר שפר, נעמה בנזימן וזאב אנגלמאיר, מעניין בעיקר בגלל העובדה שאין בו הגדרות וגבולות, מה שמאפשר יצירת עבודות שונות וייחודיות. הקורס מעניק לסטודנטים/יות במה לפרוק ולשתף את אשר על ליבם/ן
מעיין קופלבצקי
קורס איור של שנה ב' בתקשורת חזותית שנערך בהנחיית גרי גולדשטיין, תמיר שפר, נעמה בנזימן וזאב אנגלמאיר, הוא קורס מעניין בעיקר בגלל העובדה שאין בו הגדרות וגבולות, מה שמאפשר יצירת עבודות שונות וייחודיות. הקורס מציע מרחב התנסות וחקירה של טכניקות שונות, חלקן חדשות, ומעניק לסטודנטים/יות במה לפרוק ולשתף את אשר על ליבם/ן ולחשוף נדבך מחייהם/ן האישיים. ואכן, ללא ספק, העבודות שנוצרו במהלך הקורס מלאות בעולם האישי והייחודי של כל סטודנט/ית.
“מבחינתי, מטרת הקורס הייתה להכיר לסטודנטים עולמות שונים באיור, טכניקות שונות ודרכי חשיבה" מספר תמיר שפר, מעצב, מאייר וראש המחלקה לשעבר, "לכל איור ההקשר והתהליך הייחודי שהוא עובר משלב הסקיצה ועד התוצר המוגמר בפלטפורמה אליה יועד. איור הוא כלי ממש לא רק למאיירים, אלא כלי עיצובי שיכול לשרת גם מעצב וטיפוגרף, ובעיקר להביא הנאה וכיף".
"הקורס היה מבוסס על הרצון להתחבר עם מה שכל אחד מהסטודנטים אוהב בצורה המאוד ייחודית שלו והצורה בה כל אחד מתייחס לעולם בעבודה" מספר גרי גולדשטיין, אמן ומרצה בפקולטה, "פחות חשובות לי העבודות שנעשות בקורס אלא התהליך שהתחיל כאן ויימשך במשך השנים הבאות אצל כל אחד ואחת מהסטודנטים. בקורס הספציפי הזה הרגשתי שכולם נתנו מעצמם, ושיתפו פעולה גם בעשייה וגם בשיחות על החומר שהבאתי לכל שיעור. שיתפנו בדברים אישיים על החיים ועל תהליכי העבודה ועל איך שהדברים האלו נפגשים".
דמות במסכה, אנה בובקון, בהנחיית זאב אנגלמאייר
העבודה התבססה על צילום של דמות הלובשת מסכה, ונעשתה בצבעי עיפרון – אדום, כחול וצהוב בלבד.
אנה בחרה לאתגר את עצמה עם פלטה צבעונית מוגבלת בשלושה צבעים אבל בטכניקה שהיא מאוד אוהבת.
איור לשיר, ליהי קלברס, בהנחיית גרי גולדשטיין
התבקשנו לאייר שיר לבחירתנו והשורה הזו מהשיר של הפיקסיז, Where Is My Mind , נתקעה לי בראש. החלטתי לאייר את התחושה שלי מהשיר ויצרתי גרסה מאוירת לתהייה הזו, "איפה המוח?" בחרתי להציג את המוח כקורבן ולא כאשם המרכזי בסיפור. בקורס הזה התנסיתי יותר בטכניקה של איור גרפי ואני מקווה להתמקצע בסגנון האיור הזה עוד בהמשך.
מתוך סדרת פורטרטים של ג'וגול, דן אשקלון, בהנחיית תמיר שפר
בתרגיל פורטרט בשילוב מרקם מהטבע בחרתי לאייר את המרצה והמעצב שמעון זנדהאוז, הלא הוא ג'וגול. הטכניקה היא רישום בעפרונות צבעוניים והמרקם שהכנסתי הוא עץ. בתרגיל נוסף התבקשנו לקחת השראה ממאייר אחר: בחרתי לשאוב השראה מדיוויד לוין, כי הסגנון שלו מאוד משך אותי והקווים מטורפים.
מגזין לפסח, מעיין פרץ, בהנחיית תמיר שפר
לקראת חופשת חג הפסח קיבלנו תרגיל: ליצור איור לשער מגזין. בשני התרגילים הקודמים התנסינו ברישום מדויק של דמות ומשם יצאנו לקריקטורה של אותה דמות, כשבהמשך נוספה לה טקסטורה. בתרגיל למגזין חשבתי שיהיה מעניין להתנסות בתהליך ההפוך: לקחת דמות (בחרתי בפרעה) שאנו לא מכירים את תווי הפנים שלה מהמציאות, אלא רק מפסלים סרטים וכו' ולנסות לרשום אותה.
חיית הברזל, בר דדוש, בהנחיית תמיר שפר
"חיית הברזל" הוא שיר של מאיר אריאל משנת 1995, מצמרר, הזוי, מניע למחשבה. השיר עוסק בפניה של החברה המערבית והמין האנושי בכלל בעידן הפוסט מודרני, הטכנולוגי, רווי המידע והבידור. במהלך העבודה על איור השיר, הבנתי שהדבר הכי מלחיץ בכל העניין זה כמה שזה עוד יותר נכון היום מאשר ב-'95, לכן בחרתי לתת למילות השיר פרשנות עכשווית יותר.
אינסומניה, ילנה גומניוק, בהנחיית נעמה בנזימן
העבודה שלי התמקדה בבניית סיפור בטכניקת קומיקס ועוסקת בנושא של נדודי שינה – הפרעות שינה שגורמות לעייפות ולתפקוד לקוי במהלך היום. הטכניקה שבה בחרתי היא צבעי מים ועט בכדי להציג את השילוב והמשחק בין חדות לטשטוש. בחרתי בצבעוניות עשירה ובגווני פסטל אופטימיים לעומת התחושות שנדודי השינה גורמים לי להרגיש – ייאוש ותסכול.
ארץ טרופית יפה, אופיר גת, בהנחיית תמיר שפר
כשהתבקשנו לאייר קומיקס בתגובה לטקסט, בחרתי להשתמש במילים של השיר 'ארץ טרופית יפה' ולשקף דרך המילים השמחות את המציאות העגומה שיש כיום בישראל. במהלך הקורס עבדנו בעיקר על פיתוח הסגנון האישי של כל אחד ואחת מאיתנו. כל אחד מצא את הנישה שלו בעזרת משימות בסגנונות מגוונים ובנושאים שונים. אישית, גיליתי את האיור הגרפי ואני בטוחה שאמשיך לפתח את הסגנון האישי שלי בעזרתו.
שער למגזין TimeOut, מור ברק, בהנחיית גרי גולדשטיין
בתור מישהי לא תל אביבית שמגיעה לעיר ברכב, החוויה שלי ממנה מסתכמת בעיקר בחיפוש אחר חנייה.
באיור לשער המגזין Time Out התבקשנו לאייר את תל אביב. החלטתי להתמקד ברגע הקצר הזה שבו מתפנה חנייה בכחול לבן ומיד כולם מסתערים עליה והיא נתפסת תוך שניות אחדות. השתמשתי בעפרונות צבעוניים על מנת לייצר אווירה נעימה, פסטורלית ותמימה בניגוד לסיטואציה האלימה המופיעה בה.
שער למגזין, הדר פרי, בהנחיית זאב אנגלמאייר
במסגרת תרגיל השער למגזין בחרתי להתייחס לסרט החשוב ביותר שיצא השנה – ״הנוקמים: סוף המשחק״ ולמי שהתחיל את הסאגה הזאת אי שם לפני עשור – איירון-מן. בחרתי להציג אותו בהקבלה לישו מכיוון שעולם גיבורי העל והייצוג שלהם בקולנוע התפתח בעשור האחרון לרמה כזו איקונית שמאות אלפי גיקים ברחבי העולם מדברים ומנתחים בלי סוף את המשמעויות הנסתרות של כל פריים ופריים בסרטים האלו, קצת כמו דת.
רותם בקו וצבע, עידן שגל, בהנחיית תמיר שפר
במסגרת התרגיל הראשון התבקשנו ליצור איור של דמות לבחירתנו ולי היה ברור מהר מאוד מי הדמות שאבחר, רותם מטרסו. רותם הוא סטודנט בכיתתי, צלם המגזין, אישיות בולטת וג'ינג'י בעיקר באופי.
תחילה ניסיתי להעביר את האופי הייחודי של רותם ללא שימוש בצבע, ורק לאחר מכן להוסיף את הכתום. ביצעתי עשרות סקיצות כדי להגיע למהות העניין, ולבסוף הבנתי שמשיכות דיו אקספרסיביות ישרתו את המטרה בצורה המיטבית וילכדו את האופי של רותם.
תותים, נועם אשכנזי, בהנחיית תמיר שפר
במסגרת הקורס יצרתי איור לשיר של יונה וולך 'תותים'. עבדתי בטכניקה של צבעי מים שמדמים את ההתפשטות של המילים של יונה ואת הכאב שהיא מביעה בשיריה. להתעסק ולהתעמק בשיריה של וולך זה לא פשוט, כי היא נוגעת בנושאים קשים וכואבים. במבט ראשון השיר מוצג באיור בצורה די תמימה, אך מבט מקרוב במילות השיר עצמן מגלה את האמת.
חלומות בכחול לבן, מעיין קופלבצקי, בהנחיית גרי גולדשטיין
בעיר שכבר מזמן הפכה למוקד החלומות הישראלי ישנו רק חלום אחד – חנייה נוחה במרכז ת"א. נדמה שאין בחילה באמצעים ושם המשחק הוא יותר מזל משכל ולכן ההימור הוא גבוה – חניה או דו"ח. עבורי התשובה היא תמיד דו"ח, אחד ועוד אחד. אולי מתישהו אלמד להפסיק להסתמך על המזל, ואולי, אולי אזכה בתו החנייה הנכסף.
ליצירת קשר: מעיין
