גלעד קאופמן, "קינקי סקאל" בשבילכם, הוא מעצב וידיאו מוכשר במיוחד שעוסק כיום בעיקר בצילומי אופנה בלונדון הקרירה. ישבנו לשיחה על איור, עיצוב, אנימציה, ועל החיים בחו"ל
אלמירה דיוסמבייב, תקשורת חזותית
מאיפה הגיע הכינוי "קינקי סקאל"?
הכינוי נולד סביב 2013, כשם משתמש לכל מיני אתרי איור ואנימציה. רציתי שם קליט שמשקף משהו לגבי העבודה שלי. באותה תקופה היה לי ליין של סטיקרים וחולצות עם גולגולות מאוירות. אני מאוד אוהב איקונוגרפיה של גולגולות, ומכאן ה"סקאל". ל"קינקי" יש כמובן הקשר מיני אבל משמעות נוספת של המילה היא 'מתולתל'- ואני אכן מתולתל. הכינוי דבק ונשארתי עם זה.
ספר קצת על מסלול הלימודים שלך. איך התגלגלת ללונדון?
כבר מהגן אהבתי לצייר וידעתי שבעתיד אעסוק בתחום יצירתי. בתיכון התחלתי לערוך בפוטושופ ולהתעניין איפה לומדים קורסים שקשורים לעיצוב, למרות שעוד לא היה לי שום מושג מה זה אומר. החלטתי ללמוד תקשורת חזותית וב-2012 ניגשתי להתקבל לבצלאל אך לא התקבלתי. המשכתי לבדוק מקומות אחרים ושיניתי כיוון ללימודי אנימציה. למדתי כמה שנים בארץ במכללה הישראלית לאנימציה, שם לקחתי קורס של תלת מימד וגם אנימציה קלאסית, וקורסים בקונספט ארט. הלימודים שם היו מאוד ספציפי וממוקדי תעשייה.
לקראת סוף הלימודים הבנתי שאני רוצה משהו מעבר לזה, רציתי קונספט וחשיבה. נתקלתי בפרסומת לבית ספר לעיצוב בשם LCC: London college of communication. התחלתי לקרוא על העיצוב הלונדוני והבנתי שיש שם וייב מאוד אומנותי, יותר אולי מרוב המקומות בעולם. זה מאוד דיבר אליי ולשמחתי התקבלתי ל-LCC.
איך היו הלימודים ב-LCC? במה הם שונים מהלימודים בארץ?
התואר ב-LCC שונה משיטת הלימוד בבתי הספר לעיצוב בארץ. הלמידה היא עצמאית יותר, בדרך כלל לומדים בין 3-4 ימים בשבוע ורק כ-5 שעות. התואר בנוי כפרויקט פתוח, והלימודים מאוד חופשיים. יש יתרונות וחסרונות, מצד אחד זה מאפשר חופש ביטוי ועבודה עצמאית, מצד שני זה יכול לגרום לך ללכת לאיבוד. מאוד קל לא ללמוד. עוד דבר שונה הוא המגוון העצום של מחלקות באוניברסיטה: הכרתי סטודנטים לאופנה, לדרמה ולאמנות, מה שהשפיע על ההתפתחות והיצירה שלי בהמשך הדרך.
מה היה השלב הבא אחרי הלימודים?
בשנה שעברה עשיתי התמחות בסטודיו אופנה של ניק נייט, שהוא צלם אופנה מפורסם. בשביל ההתמחות בעצם עשיתי הפסקת לימודים לשנה, אז כרגע אני בשנה האחרונה של הלימודים. ההתמחות הייתה הפעם הראשונה שנכנסתי לעולם של צילומי אופנה. עבדתי על סטים, והכרתי הרבה אנשים מהתעשייה שהשפיעו עלי המון. למדתי הרבה על הפקות של צילומי אופנה, והניסיון הזה השפיע על המשך עבודתי בתור מעצב ויוצר סרטים.
בת זוגתך מגיעה מעולם האופנה. האם יש לכם פרויקטים משותפים?
בת זוגתי סליה היא בעלת תואר שני בצילום אופנה. אנחנו עוזרים אחד לשניה בפרויקטים ומשתפים פעולה. בין השאר היא גם עזרה בהפקת פרויקט הגמר שלי והכירה לי את עולם האופנה מקרוב. סליה מצלמת בעיקר צילומי אופנה מקוריים שנעשים בטכניקות ידניות, עם הרבה משחקים של אור צל, וצבע. אני שואב המון השראה מסגנון הצילום שלה.
על מה אתה עובד בימים אלו?
אני עובד כרגע על שני פרויקטים גדולים, הראשון הוא סרט אופנה שמושפע מהידע שצברתי בשנת ההתמחות שלי, והשני הוא סרט דפוס. שניהם מבוססים על פרי הרימון. למה דווקא רימון? זה בא מהתרבות המזרח תיכונית וארץ ישראל. הרימון הוא פרי עשיר מבחינה ויזואלית, ורציתי לתת לו ביטוי שרלוונטי גם לעולם האופנה.
מה הן הטכניקות המועדפות עלייך?
היום אני יותר מתחבר לטקסטורה ולהרגשה של צילום אנלוגי, פחות לדיגיטלי. גם בעיצוב, כל העבודות שלי עשויות בפרינט. ב-LCC שמים דגש על טכניקות אנלוגיות וידניות יותר. לפני שהתחלתי ללמוד עיצוב הכל היה בתוכנות מחשב. הייתי מאוד שונה בחשיבה שלי, רוב עבודות האנימציה היו דיגיטליות.
איפה אתה רואה את עצמך בעוד 10 שנים?
אני רוצה להמשיך לעבוד בלונדון אחרי הלימודים, ולהמשיך בקריירה של צילומים בעולם האופנה. לארץ אולי אחזור בהמשך הדרך, ברגע שארגיש שיש לי מספיק ניסיון בתור צלם אופנה ומעצב וידיאו. בעוד 10 שנים אני רואה את עצמי כארט דירקטור שמתעסק בסרטי אופנה וסרטי מוזיקה, די דומה למה שאני עושה עכשיו.
מה תמליץ לסטודנטים ובוגרים?
חשוב לדעת במה אתם רוצים לעסוק, צריך לדעת את הכיוון. במהלך הלימודים כדאי להתנסות ולחפש מה מתאים לכם. מהניסיון שלי, להתחיל בלונדון היה מאוד קשה. בהתחלה שולחים המון תיקי עבודות לסטודיואים, והרבה פעמים לא חוזרים אלייך. חשוב לא לוותר. להמשיך לשלוח, להמשיך להתקשר, להמשיך לנסות ולא לוותר. זה עניין של לבלוט ולהתעקש. מבחינת תיק העבודות, חשוב שיהיה פשוט ומדויק, שאפשר יהיה לדעת מי את/ה, מה את/ה עושה, במה את/ה חזק/ה.
כל התמונות בכתבה הן באדיבות גלעד קאופמן.
