שלוש תערוכות חדשות במוזיאון הקריקטורה הקומיקס: "קישטה" תערוכה המאגדת איורים של חתולים, התערוכה "מסביר פנים" של שלמה כהן, המציג 50 דיוקנאות סאטיריים, ועבודות של יואל בוכוולד "במסדרונות הכנסת". מי ביקש מבוכוולנד שיתקן את אפו המוגזם?
מירב אשריאן, עיצוב תעשיתי
[/column] [column] [caption id="attachment_6063" align="aligncenter" width="745"]
המוזיאון היחיד מסוגו בארץ, מתאים לחובבי הקריקטורה והקומיקס שנמצאים בינינו[/caption]
המוזיאון לקריקטורה וקומיקס בחולון, נפתח בדצמבר 2007 והוא היחיד מסוגו בארץ. ישנם כ-17 מוזיאונים כאלו ברחבי העולם. המוזיאון הוקם כארגון ללא מטרות רווח, כמרכז פעיל המתאים לאנשי המקצוע וחובבי הקריקטורה והקומיקס שנמצאים בינינו. בעבר המקום תפקד כספרייה העירונית, וכיום משמש כמוזיאון הכולל סיורים לקבוצות, מפגשי אמן וסדנאות. החלל בקומת הקרקע מוקדש לארכיון היסטורי ופתוח למבקרים.
[caption id="attachment_6062" align="aligncenter" width="745"]
סמל המוזיאון[/caption]
מטרת המוזיאון, היא ביסוס הקריקטורה ככלי ביטוי חברתי-פוליטי. מקום בו אזרחות ואמנות מתמזגות לכדי יצירות דו ממדיות מעוררות דיון, החושפות את הצופה לחשיבות של הקריקטורה לחברה ולחקר התרבות. סמל המוזיאון עוצב על-ידי גדעון מזרחי, חבר בוועדת ההיגוי של המוזיאון. הסמל מורכב מסמל המדינה ומבועת דיבור. הפרופורציות והצבע זהים לאלו של סמל המדינה. החלל הכחול של סמל המוזיאון נותר ריק, בניגוד לסמל המדינה. החלל הזה מאפשר לצופה לתת פרשנות משלו וליצור תוכן חדש.
שלוש תערוכות
במוזיאון מוצגות כעת שלוש תערוכות: "קישטה" תערוכה המאגדת איורים של חתולים, התערוכה "מסביר פנים" של שלמה כהן, המציג 50 דיוקנאות סאטיריים, ועבודות של יואל בוכוולד "במסדרונות הכנסת".
[caption id="attachment_6064" align="aligncenter" width="548"]
חדשות נושכות, שבי בשקט, אורי פינק, עיתון זבנג, 2016[/caption]
התערוכה "קישטה" מוקדשת לייצוג חתולים בעבודותיהם של יוצרים ישראלים. רעיון זה נולד מתוך הספר "חופית ואלון בדרך למשי" שאייר וכתב מישל קישקה. בספר מתוארים חופית ואלון שמחפשים את החתולה שלהם ועוברים תחנות שונות בעיר, עד שמגיעים למוזיאון. עוד אחת מהעבודות המוצגות היא עבודתו של אורי פינק, המתייחסת להבדל בין חתול רחוב לבין חתולה ביתית ומפונקת. דוגמה נוספת היא עבודתם של ירמי פינקוס ולאה גולדברג, "מר גוזמאי הבדאי", המספר על חתול ערמומי שסוגר את מר גוזמאי בתוך בקבוק לימונדה. האיורים של ירמי פינקוס הם ביטוי חדש לאיורים המקוריים של אריה נבון.
[caption id="attachment_6080" align="aligncenter" width="745"]
חדשות נושכות, שבי בשקט, אורי פינק, עיתון זבנג, 2016[/caption]
התערוכה השנייה "מסביר פנים" מציגה את עבודותיו של שלמה כהן. כהן, יליד ישראל, למד עיצוב תקשורת חזותית בבצלאל. הציג כעשר תערוכות יחיד בארץ ובחו"ל והשתתף במספר רב של תערוכות קבוצתיות. כהן זכה בפרס לקריקטורה על שם רענן לוריא מטעם האו"ם, ובפרס גוש מטעם עירית תל אביב. משנת 2007 כהן מצייר את הקריקטורה היומית ב"ישראל היום", וכמו כן התפרסמו עבודות בעיתונים נוספים: "העולם הזה", "מעריב", "ידיעות אחרונות" ועוד.
[caption id="attachment_6071" align="aligncenter" width="500"]
חדשות נושכות, שבי בשקט, אורי פינק, עיתון זבנג, 2016[/caption]
התערוכה מאגדת דיוקנאות סאטיריים של כהן, החל משנות ה- 80 ועד היום.
במבט כולל על התערוכה ניתן לראות שינוי שחל בטכניקות העבודה. בשנות ה-80, ישנו שימוש רב בצבעי מים, גירים, וב"איירברש" (Airbrush), כולם נעשו כמובן בצורה ידנית. החל משנות ה-90, אפשר להבחין בשינוי טכניקה, כאשר כהן החל להשתמש בעבודת מחשב ופוטושופ. למרות זאת, סגנונו נשאר דומה לזו של הטכניקה הידנית.
[caption id="attachment_6079" align="aligncenter" width="500"]
עמיר פרץ, שילוב של ביטויים מילוליים, 2001[/caption]
ניתן לראות משחקים מילוליים בעבודותיו, וביטויים כמו "הדג מסריח מהראש" מקבלים משמעות נוספת כאשר מוצמדים לפורטרט של אישיות פוליטית, עמיר פרץ במקרה זה. צורתו של השפם משודכת עם צורתו של זנב הדג. איור זה נעשה ב- 2001, כשפרץ כיהן כיו"ר ההסתדרות.
[caption id="attachment_6078" align="aligncenter" width="745"]
טומי לפיד, השבט אמר את דברו, 2008[/caption]
בדיוקן של יוסף (טומי) לפיד ז"ל, מתאר כהן את לפיד כמי שאוחז בידו לפיד הזהה ללפיד מתכנית המציאות "הישרדות", אך לפיד זה כבוי, כמו שנראה בכל פרק הדחה. כהן צייר את הציור כמחווה ביום פטירתו של לפיד.
[caption id="attachment_6077" align="aligncenter" width="500"]
ציפי לבני, מקורקעת אל לוח השחמט, 2016[/caption]
בשנים 2010-2016, החל כהן לבנות מודלים תלת ממדיים במחשב, ומתוכן עבר לעבודות דיוקן דו ממדיות. ניתן לראות עבודות מרתקות, ביניהן של ציפי לבני, אשר מתוארת כחייל בלוח שחמט, אבל היא נשארה מקובעת אל לוח המשחק, ומסביבה אין חיילים נוספים. אין ספק שכהן מביע דעה נרחצת, שמעוררת דיון בינינו הצופים.
[caption id="attachment_6075" align="aligncenter" width="745"]
יאיר לפיד, כמה אמיתי וכמה פלסטי, 2016[/caption]
שינוי בטכניקה יכול להעניק גם איכויות נוספות לאפיון הדמויות. בדיוקן שמתאר את יאיר לפיד, אפשר להבחין בסוג של פלסטיק או שעווה במרקם עורו. מה שלבטח ניתן להגיד – זה לא נראה בן אדם אמיתי. כהן הצליח לתפוס את המבט, את ארשת הפנים, וגם כאן שוב מעורר דיון.
[caption id="attachment_6073" align="aligncenter" width="500"]
בנימין נתניהו, קיסר, 2016[/caption]
את בנימין נתניהו בחר כהן לצייר כקיסר. זווית המבט המאוד מדויקת, מבט מלמעלה, ההילה מעל לראשו של נתניהו, אפו הארוך, קצה השפה העליונה שעולה בהגזמה מתונה למעלה, כל אלה מרכיבים דמות קיסר. כל האמצעים האלה משקפים את כוחה של הקריקטורה כמדיום ושל המאייר. המסר והשלכותיו, הם בגדר מחשבותיו של הצופה כמובן.
לצד עבודותיו, מציג שלמה כהן את דרך הבנייה שלו בתלת ממד. הוא מתחיל מגוש המדמה צורת פנים גנרית, נותן לה מאפיינים ייחודיים, ומפסל אותה עד שמגיע לתוצאה הרצויה. את ההסבר הוא יישם על פניו שלו, ויצר דיוקן עצמי. עבודותיו של כהן מפגינות ורסטיליות רבה, במציאות שמשתנה תכופות הן מבחינת טכניקה וטכנולוגיה. שיעור לכולנו.
"במסדרונות הכנסת" היא תערוכה של יואל בוכוולד. בוכוולד, יליד וינה, עסק באמנות כל חייו ועוד באוסטריה היה מצייר בפחם את העוברים והשבים. בפולין עבד בסטודיו שהקצה לו המשטר הקומוניסטי ויצר אמנות מגויסת, כגון ציורי ענק של סטאלין. לאחר מכן העלה לארץ, ומספר קוריוז: כנשאל מה מקצועו, ענה 'קריקטוריסט' ומפני שטרם הכירו את המקצוע בארץ, נרשם בתעודת המקצוע שלו 'טרקטוריסט'.
סיפורו של בוכוולד דומה לסיפור סינדרלה, כאשר בתחילת חייו בארץ, היה נוסע לתל אביב, יושב ברחוב אלנבי ומצייר את עוברי האורח. בוכוולד הצליח לתפוס תווי פנים בצורה מדויקת תוך זמן קצר. עורך עיתון "הדור" הבחין בו והציע לו עבודה. בהמשך, הוא קיבל אישור כניסה קבוע לכנסת, דבר מאוד נדיר, וזאת כדי לצייר את חברי הכנסת. הוא צייר במהירות את הקווים הראשוניים, והמשיך את עבודתו לאחר מכן.
[caption id="attachment_6068" align="aligncenter" width="745"]
תיקונים נעשו בדרך ידנית, גולדה מאיר[/caption]
בוכוולד ביקש את אישורם של חברי הכנסת על עבודותיו בחתימתם על גבי הנייר. כך הביעו דעתם על הציור. גולדה מאיר, לדוגמה, ביקשה שיתקן את האף הגדול המוגזם שהעניק לה. ניתן לראות את התיקון בטיפקס, שכן לא היו אמצעים אחרים או טכנולוגיות דיגיטליות. יש המון קסם לראות כך את התיקונים חשופים.
[caption id="attachment_6066" align="aligncenter" width="509"]
דיספרופורציה בעבודותיו של בוכוולד, עזר ויצמן[/caption]
מוטיב חוזר בעבודותיו הוא חוסר הפרופורציה. איברים בפני הדמות בולטים, ויוצרים אפקט הומוריסטי. בקריקטורה כמו בקריקטורה, ישנו מסר שעובר על-ידי הגזמה, הומור המציג את הדמות בפן אחר. ניתן לראות הבדל גדול בין עבודותיו של בוכוולד לעבודות עכשוויות אחרות. בעבודות ביקורתיות עכשוויות רבות, נוכחותן הויזואלית מוצגת בצורה חריפה ולא מתפשרת. בעבודותיו של בוכוולד, ניתן לראות ביקורת, אבל במין נימוסיות, חביבות והומור, דבר שבא לידי ביטוי גם בצבעוניות הפסטלית. דבר שמעלה את השאלה, עד כמה ביקורת היא ביקורת? האם היא נוקבת באותה מידה, גם כשנעשית בצורה "שקטה" ו"נעימה"? ולמה הדברים כל כך שונים מהדרך בה נעשים כיום? האם מפני שבוכוולד ידע שמושא הציור יחווה דעתו בסוף התהליך, או מפני שניתן יותר כבוד לאנשים המכהנים בתפקידים פוליטיים?
תמונה של כמה עבודות "ניתן לראות ביקורת, אבל במין נימוסיות, חביבות והומור"
התערוכות במוזיאון השאירו אותי עם מחשבות גם אחרי שיצאתי ממנו. מעניין לראות איך אקטואליה ואמנות משתלבות למסר שהוא גדול ומשמעותי יותר מסכום החלקים.
לכו לראות את התערוכות במוזיאון הקריקטורה!
רח' ויצמן 61, חולון
שני ורביעי 10:00-13:00
שלישי וחמישי 17:00-20:00
שבת 10:00-15:00
ראשון ושישי – המוזיאון סגור
נעילה: 18/2/19
כל התמונות בכתבה צולמו על-ידי מירב אשריאן.
[/column]
