יהונתן פישר הוא סטודנט מוכשר ומצטיין לעיצוב אופנה בבצלאל, עם סגנון אוונגרדי, קונספטואלי וצבעוני. נפגשנו לראיון על אופנה, לימודים, טקסטיל, ומה שביניהם.
אלמירה דיוסמבייב, תקשורת חזותית
איך החלטת ללמוד עיצוב אופנה? ולמה דווקא בבצלאל?
מאז שאני זוכר את עצמי התעסקתי ביצירה. אם באופי התיאטרלי שלי (רציתי להיות שחקן), ואם זה בכתיבה, או כל עבודה יצירתית אחרת. לפני שהתחלתי את התואר, התלבטתי בין עיצוב אופנה, עיצוב תעשייתי ופנים. ניסיתי להתקבל לשנקר פעמיים, לצערי לא התקבלתי. אחרי הפעם השנייה החלטתי לעשות מכינה לעיצוב אופנה בסטודיו 6B. הכנתי תיק עבודות, וניסיתי להתקבל לויצו ובצלאל. התקבלתי לשניהם והחלטתי ללכת על בצלאל.
מאיפה מגיעה ההשראה לפרויקטים שלך?
מקורות ההשראה שלי הם מעולמות שונים, אבל בעיקר מעבודה עם חומרים, ומעולמות הכתיבה. אני מתחיל לעבוד אינטואיטיבית מהחומר, והנושא נוצר תוך כדי עבודה. גם מעולם הקולנוע אני לוקח השראות, כמו בפרויקט שעשיתי בנושא טקס רומשפרינגה (Rumspringa) של קהילת האיימיש בארצות הברית. בגילאי תיכון, יש לכת האיימיש תקופת חסד שבה הם חווים את העולם האמיתי לפני שהם מוטבלים בשנית. בדרך כלל נותנים להם לנסוע לניו יורק כדי לחוות את העולם שמחוץ לדת. ראיתי סדרה דוקומנטרית שהראתה את המפגש שלהם עם העיר ניו יורק, ומשם שאבתי השראה ללבוש שמשלב את כת האיימיש עם הסגנון של ניו יורק. השתמשתי בטכניקה של סריגה, שמתייחסת לכת האיימיש, ושילבתי את הצבעים הצבעוניים והעזים שמאפיינים את ניו יורק כעיר האורות.
יצא לך לעצב גם מחומרים לא שגרתיים?
כן, למשל בפרוייקט שעשיתי בשנה: נעל "אבו נפחא", או Blowfish. את הנעל עיצבתי במסגרת קורס ביו-מימטיקה בהנחיית המרצה אריאל לאביאן, שמזמין לקחת השראה מהטבע וליצור ממנו מראה. חיקיתי את המראה המימי והקוצני של הדג באמצעות שימוש באפוקסי (סוג של פולימר). יש בנעל שני סוגי פולימר, סוג איי וסוג בי.
איזה עוד פרויקטים אהבת במיוחד?
יש לי חיבה לפרויקט Futuristic Nomads. ההנחיה הייתה למצוא השראה תקופתית, ואני בחרתי בימי הביניים. נשות האצולה היו מתלבשות עם עזרה של נשים ממעמד נמוך יותר, ובעצם הפעולה של להלביש וללפף בדים על אדם אחר היוותה לי השראה לפרויקט. לקחתי את ההשראה לכיוון של נוודים שעוברים ממקום למקום עם החפצים שלהם עליהם. האם קושרת על הילד את הבדים, הילד קושר את הבדים על האמא, והם היו הולכים עם הטקסטיל של הבית עליהם.
ומה לגבי ההמשך? השמועה אומרת שקשה למצוא עבודה למעצבי אופנה בארץ.
כן, גם בארץ וגם בעולם קשה למעצבי אופנה, אבל בארץ במיוחד. בישראל רוב האופנה מיובאת מחו"ל, וחלק גדול מהקהל מעדיף לקנות אופנה מהירה וזולה, ממותגים כמו זארה, פול אנד בר, H&M ועוד. לייסד מותג אופנה בארץ זה לא תמיד משתלם, ולא קל להשיג לקוחות. כמו כן, התמחויות בתחום האופנה נעשות ללא תשלום. בוגר טרי שסיים תואר בשנקר, בצלאל, או כל מוסד אחר, כמעט שלא יוכל למצוא התמחות בשכר.
אז מה תמליץ לסטודנטים שרוצים להשתלב בתעשייה?
הכי חשוב לשמור על הסגנון הייחודי שלך. לא לחשוב תמיד שמרצה שכביכול יש לו או לה ניסיון של שנים בתחום, וראו הרבה מקורות השראה, יכול/ה להגיד לך מה לעשות עם הסגנון שלך, ולהגיד אם את/ה עושה משהו טוב או לא. תקשיבו לתחושות הבטן שלכם, ולכו עם הלב. תשמרו על הייחודיות שלכם בתור מעצבים, ותמצאו את התחום שאתם הכי חזקים בו.
איפה אתה רואה את עצמך בעוד 10 שנים?
אחרי תואר שני, או בתחום העיצוב או בתחום העסקי. המטרה שלי היא לעבוד בחו"ל, בין אם זה ניו יורק, מילאנו, פריז, או לונדון. אני מכוון להיות בולט בתעשיית האופנה, שיזהו את הסגנון הייחודי שלי. בין היתר החלום הוא לעבוד בבית האופנה ויקטור אנד רולף (Viktor And Rolf) בלונדון, מותג שידוע בסגנון קונספטואלי אוונגרדי ייחודי. עוד שאיפה היא להלביש כוכבי קולנוע הוליוודיים ואנשים מפורסמים מתעשיית הבידור.
כל התמונות בכתבה הן באדיבות יהונתן פישר
