מוזיאון הקריקטורה וקומיקס בחולון מציג בימים אלו סגירת מעגל מרגשת במיוחד עם תערוכה המוקדשת לניסים (נוסקו) חזקיהו, מהקריקטוריסטים הבולטים בארץ שאחראי בין השאר גם על הקמת המוזיאון. סהר גומז חולקת חוויות מערב הפתיחה.
סהר גומז, תקשורת חזותית
[/column] [column]שבוע האיור הוא הזדמנות פז לבקר במוזיאון הישראלי לקריקטורה וקומיקס בחולון, וכשמוצגת בו תערוכה של אחד ממייסדי התחום בארץ, הביקור הוא כבר בגדר חובה. הלכתי לראות מי הוא אותו איש שהכין לנו את הקרקע במו ידיו. בכניסה קיבלו אותי- ואת ששת הילדודס המשתוללים שנכנסו איתי- בחיוך, וחילקו גם מדבקה. כבר התחלנו להנות. היה מעניין לשים לב לקהל המעורב שהתאסף במוזיאון לרגל הפתיחה החגיגית, בני הגיל השלישי לצד ילדים ביסודי; הדור המייסד ודור העתיד. אני אסתכן בספויילר ואומר שנוסקו (את כינוי החיבה הדביק לו האמן אורי פינק בתקופת לימודיהם בבצלאל) הוא מהאמנים הבודדים שמצליחים לשמש גשר בין-דורי, ולפנות למבוגרים וצעירים באותה נשימה. סיפור חייו הייחודי של נוסקו נפרש על פני קירות התערוכה הצבעוניים, שעוצבו באסתטיקה קלילה ומלאת הומור. כל קיר מוקדש לתחנה אחרת בחייו, ומלווה בציטוטים מפי האמן. חתן בר המצווה, נוסקו עצמו, הסתובב מחויך בין כולם, עסוק בנישוקים וחיבוקים.
[caption id="attachment_8695" align="aligncenter" width="750"]
ילדותו של נוסקו. חנון ומסוקרן.[/caption]
אין ספק שנוסקו הוא דמות מיוחדת בנוף המקומי. מאייר פעיל מאז שנות השבעים, יזם בתחום הקריקטורה ומי שעדיין מכהן, אחרי עשרות שנים של פעילות, כ״ראש השבט״ של קהילת הקריקטוריסטים הישראלית. הסיפור האישי שלו ודרכו האמנותית מלאה במפגשים והצטלבויות מרתקות עם המאיירים החשובים בתחום, החל בזאב ופרידל שטרן, עבור באורי פינק וכלה בדור הצעיר של ימינו. ״כילד טוב חולון, חנון ומסוקרן, נמשכתי לעיתונים ולדימויים מצוירים מגיל צעיר. בטלוויזיה הפציעו לראשונה פופאי, באגס-באני ומיקי-מאוס; בעיתון 'דבר לילדים' הייתה את פינת הציור השבועי לילד של ג׳קי ורוני קרחוני. איזו נאיביות מפוארת בשחור ולבן״. על קיר התערוכה שמוקדש לתקופת הילדות, ממוסגר ספרון עמודי החידה של ג׳קי (האמן יהושוע ג'קסון) מסוף שנות השישים, אותו צבע הילד ניסים במסירות והתלהבות. לצד הפריט הנדיר כשלעצמו, הצטלמו שני האמנים לתמונה נדירה עוד יותר: ״משם הכל התחיל״, מציין נוסקו בהתרגשות.
[caption id="attachment_8693" align="aligncenter" width="750"]
״משם הכל התחיל״: נוסקו (ניסים חזקיהו) וג׳קי (יהושוע ג'קסון)[/caption]
אחד האירועים המכוננים בחייו האישיים והמקצועיים של נוסקו (נדמה שעבורו האישי והמקצועי כרוכים תמיד זה בזה) היה בשנת 1975, כשפגש בקריקטוריסט זאב (יעקב פרקש). בין השניים נרקמה ידידות, וזאב הפך לחונך של נוסקו שהיה נער צעיר בן שלוש-עשרה באותו זמן. הקשר בין השניים עיצב את זהותו המקצועית של ניסים, ובמובן מסוים שינה את מסלול חייו. מרגע שפגש בזאב, הפך נוסקו לקריקטוריסט הלכה למעשה. ״באגדות הילדות מספרים תמיד על הזאב הרע. בילדותי נתקלתי למזלי בזאב טוב. היכרותי המכוננת איתו ניתבה את דרכי המקצועית ביער היצירתי של עולם הקריקטורה. די היה בסבלנות שהוא גילה כלפי הנדנודים שלי, כדי שיהיה ראוי לפרס ישראל״.
[caption id="attachment_8692" align="aligncenter" width="750"]
״בילדותי נתקלתי למזלי בזאב טוב״.[/caption]
עם כניסתו לעולם האיור, קיבל על עצמו נוסקו גם את תפקיד היזם והמבצע. במשך כל שנות פעילותו, הקפיד להנכיח את עולם הקריקטורה והקומיקס בכל מקום והזדמנות: בתיכון, נוסקו פירסם קריקטורות בירחון בית-הספר. באותו הזמן פרסם קריקטורה פוליטית שבועית ב״מעריב לנוער״, פינה ראשונה מסוגה בעיתוני הנוער של התקופה.
״באופן רשמי הייתי תלמיד בתיכון 'קוגל', אבל בפועל עשיתי בגרות בבית-הספר לעיתונות ששמו 'מעריב לנוער': תקופת חניכה עם הרבה "שיעורי בית", עבודות ולוח זמנים לחוץ – להספיק להכין בכל שבוע קריקטורה פוליטית לפני שהנהג של 'מעריב' הגיע לאסוף אותה ממני, מידי שבת ב14:00״.
[caption id="attachment_8697" align="aligncenter" width="750"]
לראשונה בעיתון נוער- קריקטורות פוליטיות.[/caption]
המשכתי להתקדם בין תחנות חייו של נוסקו, כשעוד ועוד ילדים מתרוצצים בין רגליי. השלב הבא היה הקיר הירוק: תקופת הצבא. ״כולם הבטיחו לי שבצבא אשרת בעיתון 'במחנה' בגלל כישוריי הציוריים, אבל בצה״ל חשבו אחרת ושלחו אותי היישר להנדסה קרבית. אאוץ׳. את הפוסט-טראומה שלי מכך ניסיתי לרפא בעריכת עיתונים מצויירים, גדודיים וחטיבתיים, בישראל ובלבנון. לבסוף אכן הגעתי ל'במחנה', אבל רק אחרי שעברתי קורס קצינים וציירו לי דרגות על הכתף״.
[caption id="attachment_8700" align="aligncenter" width="750"]
תקופת הצבא. נוסקו המאייר נשלח להנדסה קרבית.[/caption]
לאחר שחרורו מהצבא פנה נוסקו ללימודי עיצוב גרפי ב'בצלאל'. במהלך לימודיו אייר בביטאון הסטודנטים של האוניברסיטה העברית, 'פי האתון', במדור הילדים 'מעריב סופשבוע' (של ה'גדולים' הפעם), במקומון הירושלמי של 'ג׳רוזלם פוסט' ובעיתון 'להיטון' הפופולרי. משם המשיך נוסקו לעבודה כעורך גרפי בשבועון הילדים והנוער הדתי 'אותיות' בעריכת העיתונאי אורי אורבך ז״ל, שם החל לפרסם מדורי קומיקס ברוח היהדות. ״השתחררתי מצה״ל ומייד התגייסתי ל'בצלאל'. כאן התחילה הטירונות האמיתית: לימודים אינטנסיביים עם לו״ז רצחני של דד-ליינים להגשות ועם ביקורות על העבודות, ובה בעת עבודה בכמה עיתונים. ומעל הכול – נסיונות לשרוד שיעורי רישום עם פרידל שטרן ומגורים בדירת סטודנטים משותפת עם אורי פינק, האקס המיתולוגי״. בתור סטודנטית שחווה בימים אלו את עומס הלימודים שנוסקו מספר עליו, אני מתקשה להבין איך עבודה בחמישה עיתונים נכנסת ללוח הזמנים הצפוף גם כך. מעורר הערצה. וקנאה.
[caption id="attachment_8696" align="aligncenter" width="750"]
ימי בצלאל. מי אמר שהלימודים שואבים את כל הזמן הפנוי?[/caption]
בהמשך נוסקו עבד כמעצב גרפי במגזין 'אוטו' וכמאייר במגזינים 'מוניטין', 'פשוש' ו-'העולם הזה'. כל אותו הזמן המשיך ליזום ולייסד עוד ועוד מדורים ומוספים, תוך שהוא משתף מאיירים נוספים בפועלו. ״זה הדבר שאני אוהב לעשות מאז גיליתי את השפה הזו בגיל שלוש-עשרה: לעסוק בסוגיה בוערת דרך קו רעיוני ואמירה מחויכת. בשפה המינימליסטית הזו למדתי היסטוריה, גיאוגרפיה, אזרחות, פוליטיקה ועוד המון נושאים, שהיו משעממים אותי בכל שפה אחרת. עבודה כקריקטוריסט היא לא רק מקצוע, זו קודם כל דרך חיים״.
בשנת 1992 הקים נוסקו את איגוד הקריקטוריסטים הישראלים, מהלך ששינה את פני התחום בארץ ואיחד יוצרים אינדיבידואליסטיים שפעלו לרוב בבידוד לגוף רשמי, עם מטרות ודרכי פעולה. נוסקו פעל כיו"ר האיגוד במשך אחת-עשרה שנותיו הראשונות. ״כשבאתי אל זאב עם הרעיון להקים איגוד קריקטוריסטים, הוא לא האמין שזה אפשרי. לקבץ יחד את כל הקריקטוריסטים האינדיבידואליים למועדון אחד? הוא הציע לי לוותר. השנה מציין האיגוד 25 שנים לקיומו – שמורת טבע ייחודית, שבשיא ימיה היו בין חבריה החלוצים דוש, פרידל, שמוליק כץ, זאב, דידי מנוסי, פרי, שילה ועוד רבים וטובים. עשרות תערוכות משותפות הוצגו ברוב הדר ברחבי הארץ וגם בחו״ל. אפילו ביפן״. הקמת האיגוד הובילה בין השאר להקמת המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, אותו נוסקו ליווה אותו בצעדיו הראשונים. באותה תקופה מהפכנית, נוסקו היה גם הרוח החיה בהקמת המגזין 'שפיץ', עיתון תא הקריקטוריסטים הישראלי. נוסקו ליקט קריקטורות ואיורים מאמנים פעילים בתחום, ותיקים לצד חדשים. עד היום ראו אור כ-32 גליונות, כל אחד מהם מוקדש לנושא אחר ויחד הם מהווים את התיעוד החשוב ביותר של סצנת הקריקטורה בארץ.
[caption id="attachment_8694" align="aligncenter" width="750"]
אם תרצו, מה שתרצו. קריקטורות פוליטיות בועטות מבית היוצר של נוסקו.[/caption]
לטעמי, אחד המוצגים המעניינים והמצחיקים ביותר בתערוכה הוא קיר הפורטרטים. נוסקו קולע שוב ושוב בדיוק רב לנקודות הנכונות, בעדינות ובעוקצנות שלא ברור איך אפשר לשלב ביניהן. נדמה שגם הילדים חיבבו במיוחד את הקיר המדובר, כנראה בזכות העובדה שבין הפורטרטים הרבים נכללו גם אלו של סטטיק ובן אל. אגב, מסקר קצר שערכתי במקום נראה שמעבר לזוג המכובד הנ"ל, הילדים לא ממש זיהו אף דמות אחרת. ילדה אחת דווקא כן הצליחה לזהות את פרצופו של טראמפ, אז אולי המצב טוב משחשבנו (או יותר גרוע?). ״תמיד קסם לי לפצח בכמה קווים דיוקן ואופי של בן אדם. ראשונות לשמש לי מודל היו המורות שלי בתיכון, שלרוב לא אהבו את החוטם שהשארתי על פרצופן בשרבוטים שלי במהלך השיעורים. עם השנים היה חשוב לי להוסיף לפורטרט את אותו "אקסטרה" גרפי, שהופך אותו מסתם דיוקן משעשע לפרצוף עם אמירה ופרשנות״.
[caption id="attachment_8699" align="aligncenter" width="750"]
קיר הפורטרטים. גם סטטיק ובן אל פה.[/caption]
במהלך שנות התשעים נוסקו ערך ואייר מוספי קומיקס ב'מעריב לילדים', פרסם (לצד מושיק לין) מדור פוליטי סאטירי ב'מעריב' ואייר קריקטורות למוסף הכלכלי של 'ידיעות אחרונות': ״מעולם לא הבנתי בכלכלה, אבל פנו אליי ממוסף 'ממון' של 'ידיעות אחרונות' בבקשה לאייר בעיתון קריקטורה כלכלית פעמיים בשבוע. אחרי שלוש שנים של 'הקו הכלכלי של ניסים' הבנתי שעדיין איני מבין דבר בכלכלה, אבל היה מאתגר להתמודד עם שערי מטבע, פיחותים, גירעון תקציבי והקלסתרון העגלגל של שר האוצר דאז, בייגה שוחט״.
כיום נוסקו הוא מנהלו האמנותי של 'אנימיקס', פסטיבל קומיקס, אנימציה וקריקטורה שייערך בסנימטק תל אביב זו השנה ה-17. נוסף על כך, הוא מוציא לאור מגזין סאטירה נשכני ששמו 'פרה דוקס': ״יש לנו איגוד קריקטוריסטים, פסטיבל, מוזיאון, ועדיין חסר בישראל מגזין סאטירי מצויר, מהסוג המופיע בכל מדינה דמוקרטית מתוקנת. אני מקווה שעם הנבחרת המשובחת של יוצרים המשתתפים במגזין, יצליח 'פרה דוקס' להיות תגובה ציורית הולמת למתרחש בציון״.
[caption id="attachment_8698" align="aligncenter" width="750"]
פרה דוקס. תגובה ציורית הולמת למתרחש בציון.[/caption]
כל כך הרבה עשייה מוצגת על הקירות הצבעוניים במוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס. מפעל חיים שלם. חזרתי הביתה מלאה במחשבות על איור ועל פוליטיקה, ובעיקר חדורת השראה. קשה לדמיין איך היה נראה עולם הקריקטורה הישראלי כיום, לולא פעילותו הרב-גונית של נוסקו.
שם התערוכה: רץ לצייר לחבר׳ה
אוצר: ערן ליטוין
שם המוזיאון: המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס
כתובת: רח' ויצמן 61, חולון
ימי ושעות פעילות:
ב', ד' 13:00-10:00
ג', ה' 20:00-17:00
שבת 15:00-10:00
א', ו' – המוזיאון סגור
תאריך פתיחה: 15.11.2017
תאריך נעילה: 3.3.2018
עלות כניסה:
כניסה ליחיד: 15 ₪
סטודנטים וחיילים (בהצגת תעודה): 10 ₪
אזרחים ותיקים (בהצגת תעודה): 7 ₪
ילדים עד גיל 5: חינם
קבוצות (מעל 15 אנשים) מתבקשות לתאם את בואן מראש. ניתן לתאם ביקור מודרך וסדנאות במוזיאון.
כל התמונות בכתבה צולמו בידי סהר גומז.
[/column]
