התערוכה 'רקוויאם לחרסה' היא מעין מחווה לתעשייה שלמה, 'תעשייה יוצרת תרבות', שפעלה בישראל בתחום הקרמיקה בין שנות ה-50 לשנות ה-70 של המאה הקודמת, בלא פחות מ-15 מפעלים שונים.
שלומית באומן, מרצה במחלקה לעיצוב תעשייתי HIT
במאי 2019 נסגר מפעל חרסה ופס הייצור שלו עבר באופן סופי לטורקיה. זהו למעשה המסמר האחרון של תהליך שהחל בשנות ה-90 של המאה הקודמת, אז נסגרו בזה אחר זה מפעלי הקרמיקה 'לפיד' ו'נעמן'. התערוכה 'רקוויאם לחרסה' היא מעין מחווה לתעשייה שלמה, 'תעשייה יוצרת תרבות', שפעלה בישראל בתחום הקרמיקה בין שנות ה-50 לשנות ה-70 של המאה הקודמת, בלא פחות מ-15 מפעלים שונים.
'תעשיה יוצרת תרבות' מתייחסת לסך כל התעשיות שתורמות לגיבוש הזהות והתרבות של מקום. החל משלהי שנות ה-30 של המאה ה-20, הוקמו מפעלי קרמיקה מתוך מודעות כי הקמתם היא חלק הכרחי מהבניית הזהות המקומית. ואכן, עד שנות ה-80 של המאה ה-20 נתפשו תוצריהם של מפעלי הקרמיקה השונים כמשקפים את התרבות המקומית המתפתחת. ביניהם: לפיד, נעמן, ברור חיל, פלקרמיק, קדר, קרנת בית היוצר, כפר מנחם ועוד רבים אחרים.
בשנות ה-80, בהיעדר הגנה על תעשייה זו מפני הגלובליזציה, נסגרו המפעלים בזה אחר זה היות והנדל"ן עליו ישבו הפך לבעל ערך כלכלי גבוה יותר מהמפעל ותוצריו. המדינה שבראשית דרכה עודדה ייצור מקומי , ויתרה על התעשייה הזו כנכס תרבותי, והקשיים הכלכליים שהפכו לקרב הישרדות גרמו לקיפאון בפיתוח דגמים חדשים שיתאימו לרוח התקופה. כך נהפכו המפעלים לנטל כלכלי ותוצריהם – למיושנים ולא רלוונטיים. מפעל חרסה שנסגר לפני מספר חודשים, היווה בשנות ה-60 דוגמה ייחודית ומעניינת מאוד לקשר שבין פס ייצור המוני לבין יצירות אמנותיות שנעשו במקביל ב'מחלקה לקרמיקה אמנותית' של המפעל.
בשנת 1955, שנים ספורות אחרי הקמת המפעל בבאר שבע, הקים נחמיה עזז מחלקה לקרמיקה אמנותית בחרסה. המחלקה פעלה כ-10 שנים והייתה לה הצלחה אדירה בכמה מישורים: היא ייצרה גוף עבודות מקורי, הצליחה מאוד מבחינה מסחרית בישראל הצעירה ובחו"ל, הרחיבה את מעגל המשרות עבור נשים בעיקר בבאר שבע והסביבה, ואפשרה לעשרות מהן להתמחות בציור על קרמיקה.
בחמשת השנים הראשונות הקים וניהל את המחלקה נחמיה עזז. בחמשת השנים הנוספות ניהלה את המחלקה מבחינה אמנותית פנינה זמיר עמיר. העיקרון של עזז היה פשוט: הכלים הסניטריים נכנסים לתנור על גבי עגלות מיוחדות והם תופסים נפח מסוים. עזז הציע למפעל להשתמש ב"חללים" שבין הכלים הסניטריים, כלומר ברווחים שבין האסלות והכיורים – כך ישתלבו הכלים האמנותיים בכלים הסניטריים על העגלות, ויישרפו ללא השקעה נוספת.
למרות פרק הזמן הקצר יחסית בו פעלה, למחלקה לקרמיקה אמנותית בחרסה היה משקל סגולי משמעותי מאוד מבחינה תרבותית. המודל של שיתוף פעולה בין אמנים לבין תעשייה, שרווח באירופה עד היום – פעל בחרסה באופן מוצלח ביותר. עזז מעיד כי סגירת המחלקה לא נבעה מכישלון כלכלי אלא מסכסוכים פוליטיים פנימיים במפעל והיעדר הגנה מצד כור – בעלי המפעל.
התערוכה 'רקוויאם לחרסה' מציפה שאלות הקשורות ליחסים בין תעשייה לאמנות בעידן הפוסט תעשייתי, בו הקריסה של תעשיות מקומיות יוצרות תרבות למעשה הושלמה. האם הייתה אפשרות ליצור המשכיות רלוונטית הן מבחינה כלכלית והן מבחינה תרבותית, באמצעות אמצעי ייצור חדישים? האם היה ניתן לשמר את הסימביוזה המעניינת שבין האמנות לפס הייצור?
בתערוכה מוצגות עבודות קרמיקה של נחמיה עזז ופנינה זמיר עמיר מאוסף אבי הדר, לצד מיצב של כלים סניטריים של עמרי פישר (מעצב תעשייתי) ובר מוסן לוי (אדריכלית). המיצב של פישר ומוסן לוי חושף את הפואטיקה של האובייקטים הסניטריים לצד ביקורת על היעלמותם מהספירה המקומית.
בנוסף מוצגים בתערוכה צילומים היסטוריים מ'המחלקה לקרמיקה אמנותית' שפעלה בחרסה בשנות ה-60. לצד הצילומים ההיסטוריים, מוצגים צילומים מפס הייצור של חרסה מהשנים האחרונות שנעשו על ידי סטודנטים מהמחלקה לעיצוב תעשייתי של HIT במהלך סיור מפעלים שנערך כל שנה במסגרת קורס טכנולוגיה.
משתתפים:
נחמיה עזז, פנינה זמיר עמיר, עמרי פישר ובר מוסן לוי, שני בלגה, סתיו חבצלת, נוגה תורן, רעות בר קנא
הצילומים ההיסטוריים באדיבות משפחת עזז
העבודות של נחמיה עזז באדיבות אוסף אבינועם הדר
צילומי פס הייצור של חרסה מתוך סיור מפעלים הנערך כל שנה בקורס טכנולוגיה של המחלקה לעיצוב תעשייתי, HIT – מכון טכנולוגי חולון
רקוויאם לחרסה
אוצרת: שלומית באומן
בית בנימיני
רחוב העמל 17 תל-אביב 66532
ב'-ה': 11:00-19:00
ו'-ש': 11:00-14:00
פתיחה: 12.03.20, 19:30
נעילה: 11.07.20 , 14:00
שיח גלריה: 26.06.20, 11:30
הכניסה חופשית
