
[column]
שאלתי ארבעה מעצבי תקשורת חזותית את אותה שאלה. הנה התשובות >
שקד אדלר, עיצוב תקשורת חזותית
[/column] [column]
בוב אוראל. צילום: מעין חיים
"בגדול זה משתנה מתקופה לתקופה. פעם זה היה 'לעשות דברים מגניבים' ו'לנסות להתפשר כמה שפחות'. עכשיו זה בעיקר 'לעבוד עם אנשים שמרימים אותך'. אולי הדבר הכי בוגר שלמדתי בשנים האחרונות שלי בתור מעצב זה לעבוד עם האנשים הנכונים. עבודות תמיד יהיו. אם אתה מוכשר אז תיפול לרוב על עבודות כיפיות וטובות ותמיד תמצא, אפילו בפרויקטים הכי משעממים, את הזווית הזאת שעושה לך עניין ושם תוכל לבטא את הקו האישי שלך. העניין הוא לעבוד עם האנשים שירימו אותך לשם. לעבוד עם אנשים מוכשרים לא פחות ממך, שתוכל ללמוד מהם כמו שאתה תוכל ללמד אותם .כל עוד זה קורה ,הכל פתוח, וכל פרויקט הכי מעפן שיש, יהפוך להיות כייפי ומגניב. מניסיון :)"
[separator type="thin"]
גל כהן. צילום: zottistudio
"השאיפה הכי גדולה שלי היא להגיע למקום דומה לסטודיו hyperactסטודיו שעושה פרויקטים ענקיים המשלבים עיצוב עם פן חברתי. ממליצה להיכנס לאתר שלהם."
[separator type="thin"]
יוניל. צילום: יובל סער
"כמעצב ומאייר עצמאי קשה לי להגביל את עצמי לשאיפה 'הכי גדולה' אחת בלבד. סגנון העבודה והלקוחות שמתחלפים מחליפים אצלי תמיד את השאיפות ובכל חודש סדר העדיפויות והחשיבות משתנה. סוג של רכבת הרים, רק כל הזמן. אבל אני מניח שאם צריך להכניס את הכל תחת הגדרה אחת זה פשוט להצליח לשלב בצורה מושלמת בין איור לבין עיצוב לבין החנות שלי. אני אוהב את שלושתם, אבל כל פעם מרגיש שאני זונח אחד מהם."
[separator type="thin"]
שמעון (ג'וגול) זנדהאוז. צילום: אדוה ליטביץ
"לא לשעמם את עצמי."
[separator type="thin"]
[/column]