שבוע העיצוב בלונדון הוא חגיגה מתמשכת בעיר שמקדשת אסתטיקה גם בכל יום אחר בשנה. בין השאר נצפו מתקנים מתנפחים, שילובים מסקרנים של טכנולוגיה וחומרים מסורתיים, ואותו 'מילניאל פינק' שהתגלה כצבע החם של העונה.
ניקול קצב, עיצוב תעשייתי
[/column] [column]שבוע העיצוב בלונדון, או בשמו המקומי "London Design Festival", נערך בחודש ספטמבר האחרון בעיר השוקקת, וכמו תמיד משך אליו מבקרים מכל רחבי העולם. הפעם גם אני הייתי ביניהם. במהלך שבוע העיצוב העיר הופכת לחלל תצוגה אחד גדול: בכל פינה תמצאו מיצגים ותערוכות, בנוסף לאמנות הרחוב הנהדרת שמעטרת את רחובות העיר. שלושת התערוכות המרכזיות בשבוע העיצוב הן: Designjunction, London Design Fair- London Tent, ו- 100% Design. הכניסה לא עולה כסף. מה שכן, רצוי להירשם לפחות חודש מראש על מנת להתעדכן בלוח האירועים של כל התערוכות ולהתוודע למציגים.
[caption id="attachment_8997" align="aligncenter" width="750"]
קשתות פסיפס של אדם נתניאל פורמן, מבט צידי. צילום: אתר התערוכה designjunction.[/caption]
התערוכה הראשונה שביקרנו בה, 100% Design, מתקיימת באולם התערוכות "אולימפיה לונדון", לוקיישן שמזכיר מעט את גני התערוכה בתל- אביב. התערוכה מתפרסת על פני שתי קומות ובהן מבחר גדול של מציגים מכל העולם. הדגש בתערוכה זו הוא יותר מסחרי, ומציגות בה חברות גדולות וותיקות בשוק כמו Smeg שמציגות קולקציות חדשות ונחשפות ללקוחות חדשים. בשונה מן התערוכות האחרות, רוב הקהל הורכב מאדריכלים, מעצבים ואנשי מקצוע. בקומה העליונה הציגו חברות מסחריות מתחומים כגון קרמיקה ואריחים, משטחים לריצופים וחיפויים שונים לבית, מטבחים וכדומה. ביחס לתערוכות האחרות, לא הוצגו עבודות רבות של עיצוב קונספטואלי או עבודות סטודנטיאליות. אחת החברות המעניינות שהציגו בתערוכה היא Design by motion. כסטודנטית לעיצוב תעשייתי הופתעתי לגלות שהחברה מייצרת אופניים העשויות משילוב של מספר סוגי עץ, עם יריעות עור איכותיות. המוצר הסופי המתקבל יוצר שילוב מעניין בין טכנולוגיה לחומרים מסורתיים.
למחרת המשכנו לתערוכה השנייה, Designjunction, אשר מתקיימת ב-Granary Square שבאזור קינגס קרוס. התערוכה מחולקת למתחמים שונים, ביניהם חלל התערוכה המרכזי, חנות פופ-אפ, ביתן שמציג עבודות סטודנטים ועוד. בכניסה לתערוכה הוצגה עבודה של המעצב הבריטי הצעיר אדם נתניאל פורמן (Adam Nathaniel Furman). העבודה נעשתה בשיתוף פעולה עם חברת הקרמיקה Turkish ceramics, והיא מורכבת מקשתות בגודל של 4X4 מטרים, מצופות בעבודת פסיפס עם אריחים צבעוניים. העבודה משכה את תשומת ליבם של כל באי התערוכה ועוברי-האורח, ילדים ומבוגרים כאחד.
[caption id="attachment_8998" align="aligncenter" width="750"]
קשתות פסיפס של אדם נתניאל פורמן, צילום: אתר התערוכה designjunction.[/caption]
בחלל התערוכה המרכזי הציגה אחת ממעצבות הריהוט העולות בבריטניה, בת'אני גריי (Bethan Grey). גריי משלבת בעבודות שלה את אחד הצבעים הטרנדיים כיום, המילאניאל פינק (millennial pink) שקרוי על שם הדור הנוכחי, דור המילניום. מדובר בגוון וורדרד שקט ולא מצועצע שהפך לפופולארי במיוחד ונמצא בכל מקום, אם זה ברשתות החברתיות, בחנויות האפנה או באתרים. אפילו רשת הקפה Starbucks אימצה את הטרנד והוציאה ליין של כוסות בגווני מילאניאל פינק.
ובחזרה לגריי: הרהיטים שלה כל כך יפים ומיוחדים שפשוט אי אפשר שלא להתאהב. הסגנון שלה הוא מין שילוב של ארט דקו עם טאצ' מודרני. במיוחד אהבתי את אחד המזנונים שהוצגו בתערוכה, בו בולטים האלמנטים של סגנון הארט דקו, לצד שילוב אופייני של שחור וזהב. דלתות המזנון נפתחות על ידי טכנולוגיית טאצ' (בנגיעה קלה בפינת הדלת, ללא צורך בידית) עם דוגמה של עלים.
[caption id="attachment_8990" align="aligncenter" width="750"]
בת'אני גריי, טקסטורות. צילום: ניקול קצב.[/caption]
התערוכה השלישית, London design fair – London tent, נערכה בבניין שבעבר אכלס את מבשלת הבירה Old Truman Brewery במזרח לונדון. זוהי התערוכה הגדולה מבין השלוש: היא מתפרשת על פני שש קומות וגדושה במיצגים ומעצבים. מומלץ לתכנן את הזמן כך שתוכלו להקדיש לה יום שלם. בתערוכה זו החברות המציגות הן בעיקר חברות צעירות בשוק שבאו להציג את קולקציית הביכורים שלהן ולבסס את קהל הלקוחות שלהן, לצד סטודנטים לעיצוב שזוכים לחשיפה הראשונה שלהם.
אחת המציגות המרשימות שהשתתפו היא אוליביה ווקר (Olivia Walker), שפיתחה טכניקה בחימר המדמה רצועות של נייר. האגרטלים והכלים השונים שווקר יוצרת בצורה כזו הם לא פחות ממהפנטים, בעיקר בגלל הניגוד של הטקסטורה החלקה והאלמנט המחוספס. הדבר המפתיע הוא שהמוצר הסופי משדר הרמוניה למרות המתח בין הטקסטורות.
[caption id="attachment_8989" align="aligncenter" width="750"]
אוליביה ווקר, קרמיקה המדמה נייר. צילום: לן קרפטי קצב.[/caption]
מלבד התערוכות המרכזיות, העיר שופעת באירועים ומיצגים שתורמים לאווירה החגיגית. את אחד המיצגים המעניינים ביותר יצרה קמיל ואלאלה (Camille Walala), מעצבת ואמנית צרפתייה אשר מתגוררת בלונדון ומציגה ברחבי העולם. העבודות שלה מבקשות להכניס צבעוניות למרחב האפרורי של העיר ולהעלות חיוך על פני הצופים. במיצג הספציפי הזה, "וילה ואלאלה", האמנית יצרה מתקן מתנפח עצום, צבעוני ומזמין שניתן לשחק בו. כמו בכל עבודותיה, ואלאלה יצרה ניגוד בין הצבעוניות העזה אל מול האפרוריות היומיומית של ברודגייט, אזור עסקים בלונדון. הפואנטה של העבודה הייתה ליצור מוקד עניין ואינטרקציה מיוחדת עבור העוברים ושבים. המיצג משך לאיזור הרבה משפחות עם ילדים קטנים, שבדרך כלל לא מגיעים לאירועים מהסוג הזה- בדיוק מה שהאמנית כיוונה לו. המיצג יצר באזז גדול, והפך כמעט באופן מיידי לאטרקציה של שבוע העיצוב ולנושא הכי מתוייג ברשתות החברתיות.
[caption id="attachment_8992" align="aligncenter" width="750"]
וילה ואלאלה, מיצג של קמיל ואלאלה. צילום: לן קרפטי קצב.[/caption]
גם קרן אור ישראלית הייתה שם: המעצב הישראלי ניר מאירי, בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, מתגורר כיום בלונדון ומציג ברחבי העולם. בשבוע העיצוב הוא הציג מיצב של גופי תאורה תחת הכותרת The Elegant Dance of Sea and Light בתיאטרון נטוש שבלב לונדון. מאירי עושה שימוש בחומרי גלם לא קונבנציונאלים כגון חול, מלח-ים ואצות, ויוצר מהם גופי תאורה מרהיבים ומרשימים.
[caption id="attachment_8995" align="aligncenter" width="750"]
ניר מאירי-גופי תאורה, צילום: ניקול קצב.[/caption]
העיצוב לא נשאר רק בגבולות התערוכות והמיצגים, אלא נוכח גם במסעדות, בחנויות, ובאסתטיקה הכללית של העיר. דוגמה יפה היא מסעדת Sketch, לה שלושה כוכבי מישלן ועיצוב מרהיב שזכה אף הוא בכמה וכמה פרסים. המסעדה נפתחה ב-2003 והיא ממוקמת באזור מייפר. בין מעצבי המקום ניתן למנות את מורד מזוז (Mourad Mazouz) ואת אינדיה מהדבי (India Mahdavi). המסעדה מחולקת לכמה חללים: לובי, אזור לשעת תה, בר, חלל הסעדה מרכזי ואזורים לאירועים פרטיים. התאורה העמומה בלובי, לצד הבחירות העיצוביות המטורפות, גורמת לך להרגיש שנכנסת לפריים מסרט של טים ברטון.
ניכר שהמעצבים חשבו על כל פרט, החל מגרם המדרגות, דרך מחיצות ההפרדה בין האיזורים השונים ועד לפלטת הצבעים. החלל המרכזי של המסעדה משלב את אותו מילאניאל פינק הידוע לשמצה עם קרניזים בגולדן רוז (גוון של זהב הנוטה לורוד). הריהוט בחלל מאופיין בקווים רכים – הכיסאות הם למעשה סוג של כורסאות, מה שיוצר הרמוניה. על הקירות תלויות עבודותיו של האמן הבריטי דיוויד שריגלי (David Shrigley). התוצאה הכוללת היא מהודרת ואלגנטית והחלל נראה כאילו נוצר עבור סרט תקופתי המתרחש בשנות ה-60. סגנון אחר לגמרי אפשר למצוא בשירותי המסעדה, שזכו לשם Pod Loos. מדובר באולם לבן ונקי המלא ביצי-ענק לבנות אשר משמשות כשירותים. תקרת החלל משובצת באריחי פסיפס צבעוני ששובר את הלובן הכללי.
[caption id="attachment_8999" align="aligncenter" width="750"]
שירותים במסעדת סקאצ'. צילום: לן קרפטי קצב[/caption]
ללא ספק, הביקור בשבוע העיצוב בלונדון הוא חוויה מומלצת. אפשר אפילו לנסוע עם קבוצה מאורגנת על מנת להגיע לכל המקומות הכי מעניינים, שכמובן משתנים משנה לשנה.
תאריכי הפסטיבל בשנה הבאה: 15-23 בספטמבר, 2018.
[/column]
תצוגה מעניינת, מאוד אהבתי את העיצוב החדש שעשו
מקווה רק שלא יהיו אצלם הצפות ביוב ושהכל יהיה תקין, בכל מקרה הם תמיד יוכלו להזמין ביובית אם כך