כולנו מבינים ששפה ושיח מעצבים מציאות מגדרית. הביקור בתערוכה ״שובר(ת) שוויון״ במוזיאון העיצוב חולון מספק לנו הצצה לרגעים קטנים, יומיומיים ופשוטים, בהם העיצוב משפיע על התודעה המגדרית שלנו ומתווה הבניות חברתיות.
נעמי בלומנטל, עיצוב פנים
בתערוכה ״שובר(ת) שוויון״ מוצגים מעל 120 פרויקטים עכשוויים מהארץ ומהעולם. היא שופכת אור על יכולתו של העיצוב לשנות את החשיבה שלנו, הן כצרכנים והן כמעצבים. הקשר בין עיצוב ומגדר והשפעתו על היבטי זהות וחברה בא לידי ביטוי באמצעות חמישה נושאים מרכזיים: האינטימי, הביתי, הציבורי, הפופולארי והווירטואלי.
בקומה התחתונה שצמודה לכניסה לתערוכה, נפגוש ביחסי הכוח בין גברים לנשים. יחסים אלה הם תוצר של הבניות מגדריות, כאלה שהביאו את הנשים לעמדת נחיתות מובנית. התערוכה חושפת את המנגנונים שהביאו לעמדת הנחיתות הזו, ומוצגים בה אובייקטים הקוראים לפעול לשינוי חברתי בסוגיה זו, כמו למשל: צעצועי מין לא מוגדרים ואפילו משתנה ניידת לנשים. אם אי פעם שאלתן את עצמכן למה רק גברים יכולים להשתין בעמידה באמצע הדרך, אז אולי התשובה כרוכה בעיצוב ולא רק בפיזיולוגיה.
בתקופה מורכבות זו אי אפשר להתעלם מאירועי שבעה באוקטובר ומהמלחמה ברצועת עזה. בעקבות המצב התערוכה עברה שינויים, והתווספו אליה עבודות ששופכות אור על הסיפור המגדרי של המלחמה והמאבק להחזרת החטופות והחטופים הביתה. בקומה השנייה של המוזיאון מוצגים פוסטרים בצבעי אדום ושחור, שעיצב להב הלוי, המבטאים את הזעם כלפי שתיקתם הרועמת של ארגוני הנשים בעולם. העיצוב של הפוסטרים ובחירת הצבעים מבטאים קו אדום שהחברה שלנו מותחת מול התנהלות הארגונים השונים בעולם. הפוסטרים נעים בין המחאתי לאמנותי וקוראים לעצור הכל ולהחזיר את כולן וכולם הביתה.
לאורך כל התערוכה אנחנו נפגשים עם נסיונות עיצוביים לערער על תהליכי החיברות שאנו עוברים עד שאנו מתעצבים בהתאם לציפיות החברה. בקומה השנייה ניתן לראות איך הדמויות הקלאסיות של דיסני פורצות את התפקידים שהן נועדו למלא ומתנהגות בצורה שלא תואמת את ההסכמות החברתיות. התבוננות ממושכת בדמויות של סידני מדגישה עד כמה החברה מכשירה את הפרט למילוי תפקידים חברתיים ועד כמה תפקידים אלו טבועים בנו. הסוציולוג אמיל דורקהיים טען שתהליך החיברות נועד לרסן את טבע האדם. דורקהיים האמין שאין צורך לחשוב על הפרט, כי מה שחשוב זה איך שהחברה משפיעה על החלטותיו. הפרט עושה מה שהנורמות החברתיות דורשות ממנו לעשות.
אני תוהה איך היינו מתנהלים ללא קטגוריה נשית וללא קטגוריה גברית – מה לא היו מצליחים לרסן בטבע האדם.
התערוכה מעמתת אותנו המעצבים עם היכולת של עיצוב להוביל שינוי, במקום לתת לזהות המגדרית שלנו ולנתונים שכביכול גדלנו לתוכם להוביל אותנו.
בסוף התערוכה, בקומת הכניסה, נמצאת מעבדת עיצוב בשם ״קובבות של בוץ״, של האוצרת נגה שמשון. במעבדה מפוזרים ספרים, משחקי ילדים ואובייקטיבים נוספים שפונים לקהל הצעיר. המרכיבים הללו מאפשרים חידוש, יצירתיות ושינוי בדרך בה ניתן לתפוס מגדר. המעבדה מעניקה תחושה שמותר לכל אחת ואחד להיות שונים, גם לצד הסטיגמות והסטריאוטיפים שגדלנו עליהם.
הבחירה לפנות לקהל הצעיר בסוף התערוכה נותנת תקווה שהיום ילדות וילדים יוכלו לגבש את אישיותם, זהותם ועולמם הרגשי בצורה יותר ליברלית, פלורליסטית ומשוחררת מתבניות מגדריות.
כמו לפני כל נסיעה הביתה אני ניגשת לשירותים (כנראה שגם זה עניין מגדרי), ומבינה את חשיבות העיצוב גם כאן. שירותי הגברים, הנשים והנכים שעוצבו ונצבעו בצבעים בלתי צפויים מעלים חיוך ומבהירים איך מגדר הוא חלק מהסיפור שלנו כולנו. את העיצוב עצמו אני משאירה לכן ולכם ללכת לראות.
שימו לב: חלקים בתערוכה עשוים לא להתאים לגילאים צעירים.
״שובר(ת) שוויון״
מוזיאון העיצוב חולון
אוצרות: מיה דבש, עדי המר יעקבי, רונה זינגר
שעות פתיחה:
א' – סגור
ב', ד'- 10:00-17:00
ג' – 10:00-20:00
ה' – 10:00 – 18:00
