
איור: נועם כהן
שיר אורז / אוריה שפיצר
יש משהו בך שמדבק אותי אליך
שנדלק האש משהו בי נדלק
השמן תוסס וכך גם גופי
אני נמסה לראות אותך
איך אתה אוסף את הבצל הקצוץ אליך
איך אתה משחים אותו ביחד עם צליל מהפנט
אתה לוקח את הכל גם את קליפות הבצל שנפלטו לסיר מהקיצוץ
זה מה שיפה בך אתה אורז בתוכך ככ הרבה
בלי הבדלים של דת גזע ומין
וכששופכים אליך את האורז הפרסי מכוס זכוכית מבריקה
משהו באש שבי נרגע כי אני יודעת שאני במקום בטוח כרגע
כי כזה אתה אדם של תהליך
אני אוהבת את זה שאתה אטום וסוגר את המכסה
ולא מקשיב לקולות של אחרים
אתה בטוח באהבה שלנו
אהבה על אש נמוכה ובישול איטי
"כי ככה בונים קשר" אתה תמיד אומר לי ככה משמרים אהבה.
אחרי הציפיה אתה מגיע עם הריח שאתה מפיץ
אני לוקחת כף ולופתת אותך מהפינות
כי לפעמים אתה מכניס אותי לשם
ואני אוהבת את זה
שאתה לא קל איתי
שאתה מצחיק אותי
ושאתה לא עושה לי חיים קלים
עם הסיניות שלך
והבדיחות אבא
עם צ'ופסטיקס בוחר בקפידה
ולא מתנפל
תודה שאתה אורז על מלא
תודה שאתה פשוט אורז אותי בתוכך
ואותי בתוכי.
אוריה שפיצר היא במאית ומורה לתיאטרון. עוסקת ביצירה ובכתיבה.